למרות הכל.. נשאר כאן

למרות הכיבוש שמנסה כבר יותר משבעה עשורים לעקור עם מהאדמה שלו ולמחוק את הסיפור שלו מהזיכרון ולהפוך את الوطن לכתובת פשוטה בספרי ההיסטוריה…

למרות המלחמות, הסנקציות, הפילוג, הקנוניות והניאוץ הערבי והבינלאומי…

למרות הדם שעוד לא התייבש על אבני ירושלים, ולמרות הדמעות שלא עזבו את עיניהן של האמהות בעזה, בגדה, במחנות ובפזורה…

נשאר כאן.

פלסטין לא הייתה מעולם פרויקט פוליטי חולף, ולא הייתה רק סוגיית גבולות או מפות, אלא הייתה ונשארה סיפור של עם שהחליט לחיות בעמידה למרות הסערות החזקות.

בעקבות כל הרעידות האדמתיות שהתרחשו באזור, פלסטין נותרה נוכחת בתודעה ודגל שלה הונף מעל ההריסות ואני الشعب שלה כתב כל יום פרק חדש בפרקי העמידה.

בלב המסע הארוך הזה, הובילה ההנהגה הפלסטינית נטל כבד בזמן כבד, וראש הממשלה מחמוד עבאס היה נוכח באחת מהשלבים הקשים ביותר שעברו על הסוגיה הפלסטינית, שלב שבו פלסטין לא רק הופיעה מול הכיבוש אלא התמודדה עם ניסיונות להפסיק את קיומה הפוליטי, הכלכלי והגיאוגרפי כאחד.

אולי נחלוק דעות, ואולי יתפתחו נקודות מבט שונות, אך האמת הברורה היא שפלסטין נותרה על המפה הפוליטית של העולם, ושמה נוכח באומות המאוחדות ובפורומים הבינלאומיים, והסיפור הפלסטיני מתמודד עם סיפור הכובש בכל מקום.

כי האומות אינן נבנות מיואש ולא מוגנות בצעקות, אלא באמונה עמוקה כי الحق لا يموت مهما طال الزمن.

ולכן חובתנו היום היא לא להיכנע לכאב, אלא להפוך את הכאב לכוח, את האכזבה לתקווה ואת הפילוג לאחדות ולמקד את הכיוון תמיד לעבר פלסטין.

לעבר ירושלים שממתינה לבניה.

לעבר הכפרים ששומרים עדיין על שמות בעליהם.

לעבר המחנות שלא שכחו את מפתחות הבתים.

לעבר השהידים שהורו לנו לא להישען.

הבית יישאר גדול מהפצעים.

ופלסטין תישאר גדולה מכל הקנוניות.

ויהיה יום שבו الحق יחזור לבעליו, כי העמים המגנים על אדמתם וכבודם עשויים להתעייף, אך הם לא נשברים.

ואנחנו…

עדיין כאן.

ונשאר כאן.

למען الوطن.

ולמען הנשיא.

ולמען פלסטין שמגיעה לנו לחלום עליה כל בוקר, להגן עליה כל ערב, ולוריש את אהבתה לילדינו דור אחרי דור.

פלסטין קודם כל…

ופלסטין בסוף…

ופלסטין תמיד. 

מאת שדי עיאד