חשמל בזמן רעב: עזה בין מצור הכיבוש לכישלון שלטון חמאס

בעזה, החשמל הפך לא רק לשירות בסיסי לחיים היומיומיים, אלא גם לאינדיקטור חדש לעמקי האסון ההומניטרי בו חיים התושבים. בעידן של מלחמה, מצור ותמוטטות כלכלית, הפך השגת שעה נוספת של חשמל לשאלת קיום עבור משפחות החיות על סף רעב.

בהקשר זה, הוויכוח האחרון סביב תמחור החשמל המופק על ידי גנרטורים מסחריים חשף צד נוסף של הטרגדיה לחיים בעזה, כאשר רשות החשמל التابعة לחמאס מפרסמת החלטות רגולטוריות המתיימרות להיות מנותקות לחלוטין מהמציאות הבוערת בשטח.

עלויות הפעלת הגנרטורים עלו בשיעורים מטורפים, כאשר רבים מהם תלויים בדלק חלופי כמו "שמן בישול" בשל מחסור בדיזל. עם עליית מחירי השמנים ומוצרי המזון, קפץ מחיר הקילוואט לכ-28 שקלים, סכום ההופך את החשמל ל"מותרות" בלתי אפשריות ביותר ממיליון וחצי אנשים החיים באוהלים, מופקרים מהבסיסיים של אנושיות. אלו המפזרים את עצמם על האדמה אינם חולמים על תאורה, אך החשמל נותר עבורם זכות בסיסית בשל הקשר שלו להפעלת מתקני המים המוגבלים ושירותי החירום.

המספרים בשווקים משקפים את ממדי האסון המתרקם; עגבניות נמכרות בכ-28 שקלים, תפוחי אדמה בכ-20 שקלים, מחירים המעלים בהרבה על יכולת רוב המשפחות שאיבדו את מקורות הכנסתם. בהעדר מספר מוגבל של משאיות (כ-200 משאיות בלבד), נוצר פער עצום בין ההיצע לביקוש, מה שהפך את המטבחים חסרי הרווחה ו"התכאות" למקלט האחרון עבור אנשים להישרדות, כשמדדים מפחידים של תת-תזונה בקרב ילדים וקשישים במגמת עלייה.

אסון זה לא ניתן להבנה מבלי להתייחס לאחריות המרכזית של הכיבוש הישראלי, המטיל מצור חונק ושולט במעברים, וממשיך להתמהמה בביצוע החלטות מועצת הביטחון הבינלאומית והסכמות הפסקת האש שהכתיבו את זרימת הסיוע. חוסר המחויבות של "ועדת השלום של טראמפ" להבטחות לשיקום והתאוששות הפך את הכלכלה המקומית לקורבן בהחלטות צבאיות, וכל חוסר במקורות הפך לאמצעי להעמקת הרעב.

אך באותה מידה, אין להתעלם מכישלון שלטון חמאס בניהול המשבר הזה. לאחר שנים רבות של שליטה, התושבים עדיין מתמודדים עם כלכלה רופפת חסרת מדיניות הגנה חברתית אמיתית. ניסיונות לתמחר את הגנרטורים נשארים "שחור על גבי נייר" ואינם מצליחים להציע פתרונות, אלא חושפים את כישלונה של ההנהלה הקיימת לעכב את הטפשות של הסוחרים השולטים בשוק מלחץ.

להסתפק בהנפקת הודעות בעוד שנציגים נותרים לקורבן בשוק שחור פורץ, משקף כישלון ניהולי בהגנה על החזית הפנימית והפחתת העומס על האזרח העייף.

נושא תמחור החשמל הוא רק מראה למשבר העמוק יותר; משבר של חברה מבודדת, כלכלה מתמוטטת, ותושבים השואפים יום יום להישרדות בין הלחץ של המצור החיצוני לכישלון השלטון הפנימי. החשמל כאן הוא לא סתם אנרגיה; הוא מצביע על חושך כפול החולף על עזה, ממתין לתשובה לשאלה שהשאלתה נותרה תלויה: עד מתי יכול קיים שלם לחיות על המינימום הזה של חיים, בעודו מתעורר בין לית לשוק הכיבוש לחולשת ההנהלה?