היסודות הפסיכולוגיים של חינוך ולימוד

מה שהניע אותי לכתוב את הדברים הללו הוא מה שקראתי בעמוד אחת האמהות: הבת שלה, בכיתה ג', שואלת את אמה, מדוע המורות מציגות חום במהלך הלמידה מרחוק בעוד שהן ממלאות את הכיתה בצעקות ובזעם כאשר הלימוד הוא פרונטלי!!!???
המניע השני לכתיבה הגיע מהתשובה של נכדי בסל (אותה כיתה של אותה ילדה אך בבית ספר אחר שנמצא בירושלים), לשאלתי לו לאחר שקראתי את שאלת הילדה למעלה: איזה מורה/מורה אתה אוהב יותר ולמה?
תגובתו הייתה מהירה וללא היסוס: המורה סיהאם כי אני מרגיש בה כמו אמא השנייה שלי והמורה עמר כי הוא לא צועק ולא מכה.

המניע השלישי הגיע מתלמיד אחר מאותה הגיל, כאשר הוא אמר למורה (אני לא אוהב את השפה שאנחנו לומדים ממך, אבל אני אוהב אותך כאימי.

כאן הרגשתי שהתפיסות הפסיכו-חינוכיות שלי מתערבות, כפי שיבוא בהמשך, ואני מאשר בהתחלה את האמת הבלתי מעורערת "כלומר" תן לי חינוך ולימוד אינטראקטיבי ובריא, אני אתן לך פיתוח בר קיימא, סולם משפחתי בר קיימא, לאחר שיגברו על תחושת הערכה העצמית של הילד, אומץ ושאלות וכיבוד האחר וקבלתו כאדם (ההבדל והמגוון ולכן חיזוק תרבות השיח והקשבה פעילה).

חשיבות הטיפול הפסיכולוגי בילדים

בעידן של מציאות קשה - המלחמה המתרחשת, חומת ההפרדה, ומה שהוטל לאחרונה – קרוב ל-139 מחסומים המפרידים בין האוכלוסיות, אבטלה, סתימת האופק הפוליטי ורקועו, התמשכות התמיכות והקטגוריות ומה שזולג מכל זה כמו המעבר מדגם המשפחה המורחבת לדגם המשפחה הגרעינית, והפיכת החינוך למוצר אצל חלק מהאנשים, לכל זה ישנם השפעות פסיכולוגיות וחברתיות רבות אשר נוגעות לכולם וחשובות במיוחד לילדים, כי הם מהקבוצות הפגיעות ביותר בחברה.
טועים מי שחושב שהילד לא מודע למה שמתרחש סביבו, לכן אנו רואים את המשך המקרים של חרדה, מתח ופחד מופרז עד כדי אובססיה ולעיתים פוביה, דבר שמניע אותו לריבוי העלאת שאלות בניסיון למצוא מה שניתן להקל על מה שהוא סובל ומסתיר בתוכו, במקרה שיש לו אומץ והזדמנות.

מה שמחייב אותנו להבטיח הליכים מונעים כדי לעזור לילד לא להגיע למקרים של הידרדרות כמו אלו שציינו.

לא יהיה לנו מה לשאוף אליו, ללא מערכת חינוכית ולימודים המבטיחה ומקפידה על חשיבות הבריאות הנפשית, אשר דורשת מהבית ספר להבטיח מקום בטוח שבו התלמיד/ה מרגישים בביטחון נפשי כמו שהם מרגישים בביתם, אם הבית נשאר שלם והמשפחה לא נהרסה, כפי שקורה בימים אלו ברוב אזורי הארץ הכבושה.

כמו כן, על מקבלי ההחלטות להבטיח תכניות חינוכיות לימודיות הקשורות למציאות שהתלמידים חיים בה ללא מתח, עם הכרח לכנות את העניינים בשמותיהם.
אני רואה שלא יוכל להתרחש זאת, ללא שחרור ודיכוי הגישה של התלות באחרים במבנים ובתכניות העונים על הצרכים האמיתיים של החברה, ולא להשאיר את הגורם העיקרי והפעיל בתהליך החינוכי - המורה/המורה - על המצב הנוכחי שלו שלא מביא לו את הכבוד הנדרש כתנאי בסיסי להבטחת איכותו. זה יכול להיות על ידי קבלת סיוע בינלאומי שאינו מותנה, וחיפוש אפשרויות לחיזוק ההשקעה המקומית הפלסטינית ומעקב אחרי יישום עקרון האחריות החברתית, והבטחת הזדמנויות להשקעה בינלאומית משותפת עם הון מקומי. כזה מחייב קיום של מערכות וחוקים פעילים, ואין נזק במבנים מחדש את הזדמנויות התעסוקה בתחומים הקיימים ללא בושה או פחד. כך אנו מבטיחים קיום של מערכת חינוך ולימודים המתוארת והמתאימה לדרישות הביטחון הלאומי הפלסטיני.

מהיסודות שדרושים להפעיל הם להעלות את התחושה של הערכה עצמית על ידי:
•    חיזוק השותפות האחראית של התלמידים על ידי יצירת ועדות ומועדוני חינוך פעילים ולא מפלגתיים ומקטעים הרגילים ושטחיים, כפי שקורה במצב של התנועה התלמידית בכל רמות הלימוד.

•    החינוך המקצועי (בין אם קורסים קצרים: הכשרה קצרה, או לרמת הדיפלומה או הבגרות....)

•    צורך לאנש את הקשר בין המורה לתלמיד ולהתעלם לחלוטין מהגישה של הנפשה וההנחה מראש שהתלמידים מודעים לחשיבות התוכן של מה שהם לומדים. אם התלמיד הזה שדיבר עם המורה שלו שלא אוהב את התוכן הלימודי שהיא מלמדת לו, היה מודע מראש דרך המחשה מדוע אנו לומדים!!??, בהחלט ישתנה הרגש של התלמיד כלפי התוכן הזה, כלומר אנחנו רוצים חינוך ולימוד אינטראקטיביים שמספקים את רוב הצרכים של העם.

•    בעקבות הבעיות הכלכליות הקשות, עשוי להיות מועיל להתחיל לחשוב על חזרה ליישום מדים סקולאריים אחידים, בהתאם לשלב החינוכי, ואין נזק אם זה יכלול גם את הצוותים הניהוליים והמחנכים.

•    הפסקה המיידית של המשך מכירת והפצת האשליות לגבי האתגרים ונושאים חינוכיים קשים, עם הצורך לשתף את האיגוד הכללי של המורים עם השתתפות אגודות הורים בדיון כדי למצוא פתרונות מציאותיים ומעשיים כדי לשמור על תחושת הכבוד וההערכה של כל הפלסטינים, כן להפסיק את התופעות הקולניות המופצות ובצער במערכת החינוכית שלנו, אשר עליהן ניתן לומר "שומעים רעש ולא רואים קמח", כאן יש צורך בהורדת רמת המרכזיות ופתיחת המרחב לכל הפלסטינים להשתתפות אחראית.

•    להתבונן מחדש במבנה ובניית מערכת ההדרכה והכנה החינוכית, ושיהיו מי שמכונים מדעית ובעלי ניסיון בתחום, כאן אנו מבטיחים להפסיק את ההבנה המסורתית השגויה של טיפול פסיכולוגי והדרכה חינוכית, זה יכול לבוא על ידי הגברת השותפות בפעילויות החינוכיות המדריכות המתקיימות על ידי עמותות האזרחיות שנוגעות בתחום, עם האוניברסיטאות הפלסטיניות המקומיות ואין נזק אם יימצאו תכניות להחלפת ניסיון ומיומנויות בתחום עם מדינות האזור הערביות והאיסלאמיות דרך שליחת המומחים במהלך השירות (תוכניות הכשרה בשירות).

•    הצורך להקצות פעילויות חינוכיות לא פורמליות

•    לכונן חינוך דתי כיוון שיש לו תפקיד פעיל בהגברת הערכים והמנהגים התורמים לבניית קשרים חזקים שיספקו אווירה של נעים נפשית לתלמיד ולמורה.