המלחמה על איראן: הנדסה מחדש של האזור ולא הפלתו

עיתונאי וכותב המומחה בעניינים בינלאומיים, וחוקר בנושאי צדק ועימותים מזוינים 

המלחמה על איראן – לפי הקריאה האסטרטגית הקרה – אינה פרויקט להפלת מדינה, אלא תהליך של הנדסה מחדש אזורית רחבת היקף. ההבדל כאן מהותי: הפלת משטר פירושה פירוק מבנה מדינה וכניסה לכאוס פתוח, כפי שקרה בעיראק בשנת 2003; ואילו "הנדסה מחדש" משמעותה צמצום השפעה, הגדרת תפקיד מחדש, והفرضת כללי מעורבות חדשים מבלי לגלוש לקריסה כוללת.

הברית האמריקאית-ישראלית אינה פועלת מתוך מחשבה של מלחמה כוללת, אלא בלוגיקה הנדסית ארוכת טווח. המטרה אינה להסיר את איראן מהמשוואה, אלא לעצב מחדש את מיקומה בתוכה. קיצוץ הזרועות, צמצום התחום החיוני, והפצת איזוני הרתעה; אלו הם המונחים האמיתיים של המצב, לא נאומי הפלת המשטרים.

מרכזיות ישראל במערכת הביטחונית החדשה במרכז הגישה הזו מתבססת ישראל כמוקד הכובד הביטחוני באזור. היא איננה עוד צד במאבק, אלא חלק ממבנה הגנה אזורי מתהווה: שיתוף פעולה מודיעיני, מערכות אזהרה מוקדמות, ואפשרי גם רשתות הגנה אווירית משותפות.

הסכמי אברהם הפכו לאבן דרך מכרעת; המסלול עבר מנורמליזציה פוליטית לשותפות ביטחונית תפקודית, אשר מגדירה מחדש את ישראל כגורם מרכזי בהנדסת האיזונים.

הפצת תפקידים ולא שינוי מפת אזור הסוגיה אינה בשרטוט גבולות חדשים, אלא בשרטוט תפקידים חדשים. לאכלס את איראן מבלי להפיל אותה, לתאם את השחקנים המזוינים שאינם מדינה, ולהגדיר מחדש את תפקידי המעצמות האזוריות במסגרת רשת של בריתות גמישות במקום צירי ברזל. מדובר בניהול השפעה ולא במלחמת קיום.

בהקשר הבינלאומי, גישה זו מתאימה לשינויים רחבים יותר: העיסוק של וושינגטון בתחרות עם סין, רצונה לצמצם את המעורבות הצבאית הישירה, והשאיפה שלה לשמור על איזונים בתחום האנרגיה והביטחון בעלות מינימלית ככל האפשר. "ההנדסה מחדש" זולה יותר מ"הבנייה מחדש", ונראית יותר מתואמת עם מדיניות ניהול הסיכונים ולא פיצוצם.
ההסיכון הגדול אחת מהנדסות החוץ מקבלת סיכון של פריצה. המזרח התיכון איננו לוח שחמט שקט, אלא מרחב אינטראקטיבי מורכב. כל לחץ יתר יכול לייצר תגובות בלתי צפויות, וכל ניסיון להגדיר מחדש את ההשפעה עלול לפתוח חללים חדשים. הניסיון ההיסטורי מלמד כי הנדסת האזור לא מתקדמת לרוב לפי התוכנית המצויירת.

סיכום אם תפרוץ העימות, לא תהיה זו מלחמת הפלה, אלא מלחמת הגדרת תפקידים. לא מדובר בקרב על קיום איראן כמדינה, אלא על גבולות תנועתה האזורית. הברית האמריקאית-ישראלית שואפת למזרח התיכון שמנגנוני האיזונים שלו מנוהלים באמצעות רשתות ביטחוניות קשורות, ולא באמצעות מלחמות פתוחות.

שאלה שנותרת:
האם אפשר למשטר אזור שמת nourishes על שינויים מתמשכים מבלי שישתחרר שוב?