הדיבור על קריסת הרשות הפלסטינית והצהרות עזאם אהלךמד

אנחנו שבים שוב לכתוב על ההצהרות האחרונות של חבר הוועד המרכזי של תנועת
"פתח" ומזכיר הארגון לשחרור פלסטין שהעוררו תגובות מגוונות,
בין אם חיובית מתנועת "חמאס" ובין אם מתנגדת מקבוצה רחבה בתנועת "פתח" - אפילו מכמה ממנהיגיה. ניתן היה שההצהרות הללו יעברו בשקט, ללא הרבה רעש כמו הצהרות אחרות של אהלךמד ואחרים, אולם הכנסתם בהקשר של מה שהרשות הפלסטינית נתקלת בו מהסיכון לקריסה פיננסית ופוליטית בשל המעשים הישראליים, ומה שהקדימו את הצהרות אהלךמד הצהרות של שר האוצר של הרשות,
ודבריו של סברי סידם (חבר הוועד המרכזי של פתח) על ספקותיו בב סיפוק קיומה של הרשות, בנוסף לאזהרות ולחששות של גופים בינלאומיים שמתמקדים באותו הכיוון,
וגם לדרישות בינלאומיות - אפילו מהנשיאות הפלסטינית - להפשיט את הנשק מתנועת חמאס;
כל זאת גורם לנו להפסיק אצל הצהרות אהלךמד ולקרוא מה שבין השורות.

יכול להיות שעזאם אהלךמד צודק בסירובו לחלק את תנועת חמאס כ"תנועה טרוריסטית"; כי
המטרה של המיועדים לכך היא לא להכות בתנועת חמאס עצמה, אלא לפגוע בעיקר
המאבק נגד הכיבוש כפי שעשו עם הארגון לשחרור פלסטין בעבר. אבל,
היה עליו לתאר אותה כתנועה מחוץ לחוק ולמתווה הפלסטיני, שהיא
הצד שהכישל את כל שיחות האחדות, במקום להתנגד להפשיט את נשקה,
שוכח מהצהרות ומעמדות תנועת פתח, הרשות והארגון שהדגישו תמיד
את העיקרון (רשות אחת, חוק אחד, ונשק אחד), ומזניח גם
מה שנשק חמאס גרם למכות לאנשים בעזה, וכי זה לא היה נשק לאחרונה
למאבק נגד הכיבוש, ולא היה מסוגל להגן על תושבי הרצועה, אלא הפך
לנשק של קבוצה ששולטת בדרך לא חוקית על הרשות ורוצה לשמור עליה בכל
מחיר.

חלק רואים בהצהרותיו ניסיון לגרור את חמאס לשתף פעולה בבחירות
של המועצה הלאומית הפלסטינית שאמורות להתקיים אחרי חודשים, מה שיביא להשקיית הארגון
לשחרור ולהשגת אחדות לאומית, אולם כיצד זה מתיישב עם דרישתו לשמור על חמאס
בנשקה בעוד הארגון לשחרור מחויב להסכמים ולהתחייבויות המתנגדות לשימוש
באלימות? ואם חמאס תצטרף לארגון או תתרחש הפיוס תוך כדי שהנשק שלה נשאר, לא
מייצג זאת חזרה על ניסיון "המפלגה השיעית" בלבנון?

הקריאה מהשורות -ומה שהאזרח הרגיל עשוי להבין- היא כאילו אהלךמד
מכיר בכישלון של אופציית הרשות ופיתרון השתי המדינות, ובכך נכשלתי כיוון תנועת פתח והארגון ש
סירבו למאבק המזוין והציבו את הימורם על הפתרון הפוליטי וכיוונת "אוסלו". כאילו אהלךמד
מעוניין להתנצל בפני תנועת חמאס, ואומר שהרשות שנשארה היא הרשות
בעזה, והנשק האחד הכוונה הוא נשק ההתנגדות ולא נשק הרשות
הלאומית; ולכן יש לשמור על ממשלת חמאס ונשקה כפיצוי על אובדן
הרשות בגדה!

אני מאמין שעדיין מוקדם לקבוע את סוף הרשות הפלסטינית; לא כי
היא עדיין חזקה, אלא כי ישראל מעוניינת בקיומה בשלב זה באופן זמני עד
שלא תישא באחריות למערכת כלכלית של יותר מ-3 מיליון פלסטינים, או תמצא את עצמה מול
אתגר המדינה המאוחדת, וגם כדי לא לעורר נגד עצמה עוד תסכול בינלאומי.

ואפילו בהנחה שהרשות עומדת בפני קריסה, האם החלופה תהיה תנועת
חמאס? ומה תפקידה של תנועת פתח והארגון לשחרור?

נראה שהצהרותיו של עזאם אהלךמד אינן מחוץ ל"שטות" כדי להוכיח את נוכחותו ב
הנוף, ולהשיג קולות כדי להבטיח חידוש החברתו בוועד המרכזי ובביצועי,
גם אם הוא מתקרב לשמונים מגילו.