שעל מנת שהצווים של הנשיא יהיו תגובה לאתגר הקיומי

בשל הסכנה הקיומית שבה נתונה הרשות הלאומית וכל הסוגיה הפלסטינית, נראה כי (התקפה של הדמוקרטיה) שהכריז הנשיא אבו מאזן באמצעות הצווים לקיום בחירות למועצה הלאומית ולקביעת תוכנית לחוקת מדינת פלסטין וקיום הכנס השמיני של תנועת פתח... עשויים להיראות כהימלטות קדימה והימור על עתיד שאינו בהכרח יפעל לטובת הסוגיה הלאומית אם לא קיימת אסטרטגיה עכשווית בהתמודדות עם מה שמתרחש בשטח.

בעיקרון, אף אחד אינו מתנגד לקיום בחירות כלליות כל עוד הן מחויבות לפילוסופיה ולמטרות של התהליך הבחירתי, שהוא חילופי השלטון וחידוש האליטות השלטות. במקרה הפלסטיני יש צורך בחידוש זה, אפילו אם בשלב זה הוא מוגבל למועצה הלאומית שתצא ממנה המועצה המרכזית והוועדה המבצעת, והחלפת ראש אש״ף; הבית המוראלי המאחד את כל הפלסטינים ונציגו החוקי והיחיד.

על פי אמנת אש״ף, כל פלסטיני - לא משנה את השתייכותו הפוליטית או דתו או מקום מגוריו בתוך פלסטין או מחוצה לה - הוא חבר בארגון; ומכאן שהארגון מחזיק בצורה בלעדית בייצוג כל העם הפלסטיני, ולכן מחלקותיו המיוחדות, ולאחר מכן הכלי המבצעי שלו בשטחי ה-67 (הרשות), מספקות את שירותיהן לכל בני העם.

וזה לא סותר את הזכות של כל אדם או מפלגה פלסטינית להתנגד למדיניות הארגון ולנהגתו, או לא להחיל את תאגידיו הרשמיים. אותו הדבר נכון לגבי הרשות.
על בסיס זה, אפשר להבין ולפרש את כישלון כל הניסיונות להקים מסגרת פוליטית חלופית לאש״ף, ולמה מתהפכים שוב אל הארגון לאחר כישלונן של המפלגות ואפילו הרשות הפלסטינית בתחליף במקומו; כך שיש פנייה להפעלת הארגון שוב עם פרסום צו הנשיא אבו מאזן לעריכת בחירות למועצה הלאומית בנובמבר השנה, ובאותה ההקשר לקבוע מועד לקיום הכנס הכללי השמיני של תנועת פתח, עמוד השדרה של הארגון.

המוזר הוא שהמתנגדים ללגיטימציה של אש״ף ולייצוגו הכולל וכלי הניהול שלו בתוך פלסטין (הרשות הלאומית הפלסטינית) סותרים את עצמם כאשר הם מסרבים להכיר בארגון ובסמכותו ובו זמנית משתמשים בדרכונים המונפקים על ידי הרשות, מחזיקים בתעודות המזוהות בסמלה, מלמדים את ילדיהם בבתי ספר השייכים לו ובתוכניות הנכתבות על ידי משרד החינוך שלו, ומשתמשים באשפוזים בבתי חולים תלויים במשרד הבריאות שהוקם על ידי הרשות, כמו שהם לא מציעים חלופה פטריוטית ריאלית לארגון ולסמכותו.

משום שהאזרחות משמעה כל מה שמוזכר למעלה, יש להדגיש תמיד שהיא ברמה של השאיפות של העם גם במצבים הגרועים ביותר כמו המתרחש עכשיו; לכן נדרש מהבאות:

1- שהבחירות יהיו אמצעי לחידוש האליטות ולהתמודדות עם כולם, ולא בחירות מכוונות להענקת לגיטימציה פורמלית לשכבת שלטון פוליטית שהזדקנה ונשחקה לאחר שהציעה את מה שהיא יכולה, ויש להחליף אותה או להשלים אותה עם רכיב צעיר.

2- לחשוב על העברת מקום מושב אש״ף מעיר רמאללה הכבושה למדינה ערבית אחרת; כדי להיות חופשית יותר בפעולה ובקבלת החלטות; שכן האויב ששואף לביטול הרשות או שינוי תפקידה הלאומי לא יאפשר לארגון (שהוא מאשים אותו בטרור) לפעול בחופשיות בתוך השטחים הכבושים או אפילו להניף את דגל פלסטין מעל משרדו.

3- למרות שהצו הנשיא הטיל על הוועדה המרכזית של הבחירות את משימת הפיקוח, יש להקל את אחיזת הוועדה המבצעת של הארגון והוועדה המרכזית של פתח על התהליך הבחירתי בכל שלביו, במיוחד בהגבלת החברות וב"מכונת הבחירות" וخصوصاً בכנס של פתח. ישנם חברים בוועדה המבצעת והוועדה המרכזית שאינם מקבלים בברכה את הבחירות, ועשויים להשתמש בכוחם השלטוני והפיננסי כדי לתמרן את התוצאות כדי להבטיח את הישארותם בעמדותיהם, ולנו יש דוגמאות מכנסים קודמים של תנועת פתח והמועצה המרכזית.

4- עניין המצע הלאומי כבחוק לכל בני העם הפלסטיני (בניגוד למצע החוקה של המדינה של הגדה והרצועה), מעלה שאלה יסודית: האם יאומץ המצע של 1968? או המצע לאחר השינויים בעזה בשנת 1996? או שהמועצה הלאומית החדשה תנסח מצע חדש? המצב דורש קביעת ודאות מדויקת לגבי הקשר בין מצע הארגון, לחוקת מדינת פלסטין העתידית, ולתוכנית הפוליטית של תנועת פתח.

5- יש צורך דחוף ומלחיץ לטפל בקשר בין הארגון לבין המפלגות מחוצה לו, במיוחד כאשר מספר מנהיגי הארגון ותנועת פתח רואים את תנועת חמאס והג'האד האסלאמי כחלק מהמרקם הלאומי, ואם כך, האם הם יהיו חלק מהמועצה הלאומית החדשה או יישארו מחוצה לה? ומה אם הם יסרבו להשתתף בבחירות למועצה הלאומית?