היכן התקשורת הרשמית הירדנית-פלסטינית בנושא סבל הגשר?

מציאות המצב מאשרת שמה שמתרחש במעבר המחבר בין פלסטין לירדן (הגשר) הוא משבר קשה והשפלה נוראה וטיפול חסר את המינימום של סטנדרטים אנושיים, מה שמצריך התערבות דחופה ונחושה מהדרגים הגבוהים ביותר, וביצוע פיקוח הדוק כדי להפסיק את קומדיית הניצול ועומס על האזרח, במיוחד בכל הקשור למספרים ההולכים וגדלים וליכולות הפלטפורמה להזמנה מקוונת ועושים שימוש בצורך בנסיעות דרך שוחד, דבר שלא היה שכיח בעבר, והשוק השחור שהפך לשלוט בכרטיסי הנסיעה, ושירות ה-VIP שכבר לא נבדל משירות הנסיעה הרגיל, כאשר עדין אלפי אזרחים פלסטינים סובלים מבעיות, במיוחד כשזה מגיע לחזרה לארץ המולדת, כאשר האזרח נאלץ לחכות שעות רבות, אם הצליח לעבור, או לחזור ולהמתין ליום הבא בסיכוי שמזל יאיר לו פנים לעבור, או לפנות לשוחד שנחשב לדרך היעילה ביותר להבטיח מעבר, ובסכומים מייגעים וזאת לפי עדויות אזרחים ופעילים.

המעבר או "הגשר" הוא עד חי על חורבן ועל כישלון, במהלך הפליטות והגירוש של מאות אלפים פלסטינים שנמלטו מידי דיכוי וכוחנות הכיבוש הישראלי, והוא המעבר היחיד הקושר בין פלסטין לעולם החיצון.

בצד הירדני, הוא נקרא "גשר המלך חוסיין", אולם מה שהאזרח הפלסטיני חווה מכאב ומעשים לא ראויים כלל למוסר האנושי של המלך חוסיין המנוח, אשר פתח את ידיו לפליטים ולנרדפים ואירח אותם בארצו וחלק עמם את אמצעי החיים על אף המחסור בהם אז, וסיפק את מה שהצליח למחיה בכבוד.

בצד הפלסטיני, הרשות הלאומית קראה לו "מעבר הכבוד", אולם מה שהאזרח הפלסטיני חווה יום ביומו במהלך המעבר רחוק מאוד מכל המובנים של כבוד ואנושיות.
גם מצד ישראלי, הרשויות הכובשות קראו למעבר "גשר אלנבי" על שם הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי שסיים את מסעי הצלב בהשתלטותו על ירושלים בשנת 1917, ולקח אותה מידי העות'מנים, הערבים והאיסלאמים.

לשמות אלה יש מספר משמעויות, אולם כולן נושאות בתוכן משמעויות של ניהול המבוסס על קפדנות ושליטה, ונאמנות לאמונות, מבלי קשר להבדלים בפרשנויות של חלקן, אז היכן מה שמתרחש במעבר הזה שהפך - ואני אומר זאת בצער - לדוגמה בוודאות פחותה מאת המודלים של המחסומים הכובשים הישראליים שקטעו את מנות השטח של יהודה ושומרון, וכיצד האזרח הפלסטיני נתקל בכל סוגי הבעיות וההשפלות, האם אלה הם מהמשמעויות? כאשר ההשפלה הפכה לתחליף לכבוד שמגיע לאזרח, וזה לא דבר מיותר, אלא אמצעי לתקן את הדרך ולחזק את האמון בין האחים, והסדר התרבותי הפך לכאוס היוצא מכללים וחוקי אנוש מחויבים במעברים, והחליף את הצדק והכבוד, והפך הקפדנות והשליטה והקשר להיות אכזריות משפילה.

ישיבות אינטנסיביות התקיימו בין הצדדים הירדני והפלסטיני, והצד הישראלי לא היה נוכח, אשר ללא ספק נושא בעול הגדול ביותר במשבר זה, ויש לו את המפתח למעבר המרכזי לפתרונו,

ישיבות דו צדדיות הניבו צעדים ששויכו לכך שיתפסו כמקלים על המשבר, אך במציאות, כפי שהבהיר, העניינים התחרשו יותר במיוחד עם עשרות העולים לרגל, כאשר לשני הצדדים יש את מפתחות המעברים הקטנים, אם ייחשב להשתמש בהם באופן ראוי ויתקיימו כוונות טובות, יכולים להיות פריצות, נכון שזה לא יביא לסיום המשבר משורשיו, אך זה יכול להפחית את עומסו, ולמנוע מהאזרח הרבה מהמאמץ הגופני, הפסיכולוגי והכלכלי.

אבל יש לציין שהמשבר של הגשר נעלם מהשיחות התקשורתיות הרשמית, במיוחד משני הצדדים הירדני והפלסטיני, ולא התקשורת ערכה דוחות וחקר מקצועיים אינטנסיביים על הנושא, והתמקדה רק במה שקרה בפגישות דו צדדיות וביקורים פיקוחיים וצילומים של אנשי מפתח משני הצדדים, והבטחות שלא ראו את אור הפתרון האמיתי, כשהם מטילים על הצד הישראלי את האחריות המלאה, ולא יותר משעון מונח עליו לדבר את השהיה בפתרון.
ולכך שידחוף את הדרגים הרשמיים להתערבות דחופה, עליהם להיות קמפיין תקשורתי רשמי משותף אינטנסיבי, ירדני-פלסטיני, בשטחים התקשורתיים המריאים והנשמעים והכתובים, ובהשתתפות בפלטפורמות התקשורת החברתית השונות, חשיפת האמת לאור מה שמתרחש בגשר, והעברת הדברים במקצועיות ובטרנספרנציה ובאובייקטיביות ובהבעת אחריות והכרה, מה שיכול ללחוץ על הדרגים הרשמים, ולדחוף אותם להיווצר צעדים מעשיים כדי להקל על קושי הסבל, במיוחד בזמן שאנחנו עומדים בפני אביב וקיץ ועונת החג, כאשר התנועה והעומס במקרה רב בגשר.

ואחת מהפתרונות שעל הקמפיין המשותף להתמקד בהם, ותוכל להקל על הנוסעים, היא פתיחת המעבר במשך כל היום או הארכת שעות העבודה לפחות עד חצות, מה שמבקש לדחוף בכל האמצעים על הצד הישראלי בעניין הזה, ולפתח את הפלטפורמה הדיגיטלית ולחבר את ההזמנה עם הזהות כדי להבטיח את הצדק ולמנוע מניפולציות וכדי להטיל פיקוח הדוק על השוק השחור ועל מעשי ניצול, ולהעניש את הגופים העוברים על החוק בפומבי.