האם יש טעם להמשך קיום הרש״פ?!

אין זו סוד לומר שהרש״פ הפכה חסרת אונים ושואפת לעמוד אל מול הוצאות הברזל הישראליות המתרבות נגד האדמה, האבן והאדם ברחבי השטחים הפלסטיניים הכבושים:

מועצת שלום של טראמפ עבור רצועת עזה ללא נוכחות רשמית ופעילה של הרש״פ לאחר קמפיין השמדה מתמשך מזה יותר משנתיים וחצי וניסיונות לשלוט על הרצועה, לחלק אותה, להגר את תושביה ולחלק אותה מהגדה המערבית, וכן דווח על מועצה דומה שברצון נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להקים עבור הגדה המערבית, אשר עברה קמפיין התעללות בערים ובכפרים שלה דרך שערים ברזליים צהובים וכתומים ומחסומים humiliating, וכן סיפוח שטחים נרחבים לטובת פרויקטים התנחלויית והרחבת ההתנחלויות ושיפוט רחובות ושבירת הבתים, או התקפות המתנחלים המזוינים המגובים מהדרגים הפוליטיים והביטחוניים במדינה היהודית, או באמצעות המצור הכלכלי המוטל על הרש״פ, בדרך של החזקת גביית המסים, היעדר משאבים חיצוניים והצטברות של שקל בבנקים הפלסטיניים, והגבלת הכניסה של חומרים בסיסיים כגון גז ודלק, ואי היכולת לפקח על השווקים ולשלוט בעליית המחירים המכבידה על האזרח במיוחד כשאנו על סף חודש رمضان המוקדש, והאבטלה המתרקמת בקרב בני העם הפלסטיני, או התקפות על מחנות הפליטים וסגירת המשרד של אונר״א בשיח' ג'ראח והורדת הדגל האוניברסלי והחלפתו בדגל מדינת הכיבוש, מבלי לדבר על הסבל שהאזרח הגדהי חווה במעברים, במיוחד מה שנקרא מעבר הכבוד (גשר המלך חוסיין) ורשימת הבעיות נמשכת.

ובכן ירושלים, לב הסכסוך הנצחי, זו סיפור מסוכן יותר, נאבקת לבד למול היהודיזציה המתרקמת בקצב יותר נמרץ, הפוגעת בכל מרכיבי החיים, הדתיים, המקומות הקדושים האסלאמיים והנוצריים, החינוך והכלכלה, עם עליית המיסים, והקמפיינים הביטחוניים המוגברים עם משתפי פעולה מעיריית ישראל, תחת התירוץ של הבנייה הלא חוקית באזורים של חצמה, א-עיזריה, קלנדיה וכפר עקב, וכל זאת במטרה לקבוע את הגבולות הסופיים של העיר הקדושה וקידום ההתנחלויות, דרך הכרסת האזרח ודחיפתו להגירה מרצונית ובכך "לפנות את המוקד הפלסטיני עבור עורכי הדין הישראליים"!!

ההוצאות הכיבושיות החסרות משפט ממשיות שמטרתן מגוונות, שמו את הרש״פ במבחן קיומי אמיתי, מחזיר לראש התודעה את הגדרת תפקידה שמטרתה יקרה, מלבנת מדינה עצמאית למכונת ניהול משברים שנפגשה אל הקשיים, אך היא מוכיחה עד כה חוסר יכולת בניסיון להנגיש אפילו את הצורכים הבסיסיים של האזרח, שהינו המפסיד הגדול שנלכד בין הצבת הישראלית ההזויה לבין הרש״פ החסרת היכולת.

וזה מה שגרם לשאלות רבות לעלות על פני השטח, ששאלות אולי יהיו חוקיות לדוגמה: האם יש טעם במה שהרש״פ טוענת שהיא פעולות רפורמה שלא ניתן לראות את האזרח הרגיל עד כה, כל השפעות מחיזוק עמידתו? האם יש טעם במינויים האחרונים במיוחד בדיפלומטיה שלא הביאו לנו שום אופק לשבירת ההוצאות הישראליות המוזרות? ואולי יש כאלה שהחלו לשאול: מה הטעם בהמשך קיום הרש״פ והמשכיותה שנעשתה חסרת יכולת לשלם את משכורות עובדיה ולספק את הצורכים הבסיסיים לאזרחיה?

המנהיגות הפלסטינית ובזמן שהיא הוועד שבראש העם המסכנה, צעדים שהם לקחו, שנראות כרפורמת, כמו יוזמת לתיקון תוכניות הלימוד, והזמנה לערוך בחירות מקומיות ובחירות למועצה הלאומית לפני סוף השנה הנוכחית, הקמת ועדה לכתיבת מחדש של החוקה הפלסטינית – ללא הבדל מהתנגדויות מצד חלק מכוחות לאומיים לתנאים שהכילו בצו הנשיאותי – אשר לא נלקחו בחשבון או היה שיח בנושא, וצווים נשיאותיים אחרים במינויים מיוחדים בתחום הדיפלומטיה שמסתכלים עליהם חלק כלא במקומם, אשר גזרו- ע״פ מידה של עצמות הצוואר – בכל מקרה, מה הטעם בצעדים כאלה כשהכיבוש לא מתייחס אליהם ברצינות, ואפילו הוא והשותפים שלו מהעולם ואחרים יותר מעוניינים בהיקשרות הרש״פ ובשמור על שמה על אף המניע בעבר, והכיבוש ממשיך בצעדים של הקטנה והסיפוח, עד שיש קולות מבפנים המערכת הישראלית שמרכזים בגלוי את הקריאות לסיים את הרש״פ ולכבוש את כל השטחים הפלסטיניים ולהגר את תושביה, ומה שנאמר לאחרונה מראש ממשלת הכיבוש על סירובו המוחלט לכל צורה של מדינה פלסטינית, מה שיהפוך לבלתי אפשרי להקמת ישות פלסטינית מאוחדת גיאוגרפית ודמוגרפית על פני הקרקע.

האם באמת יש טעם להמשך קיום הרש״פ במצבה האקראי הנוכחי, או שיש עדיין קלפים שהרש״פ יכולה לשחק כדי לכפות את קיומה? או שהרש״פ הפכה נטל על העם הפלסטיני, במיוחד לאחר ההתמזגות של הארגון לשחרור פלסטין, כמייצג החוקי והיחיד של העם הערבי הפלסטיני בפני המכלול, במקום שהדבר יהיה הפוך, והיה הדבר המרכזי?

לא ניתן להכחיש כי ההוצאות הישראליות, שזכאיות לתמיכה פומבית וסודית עם בעלי ברית המדינה היהודית מבחוץ ומבפנים, מכוונות למקד את הסוגיה הפלסטינית ולייבש את שורשיה, מה שמבקש מהמנהיגות הפלסטינית – אם היא עדיין רואה את עצמה כאפוטרופוס לעם הזה והאמונה על זכויותיו החוקיות – להתעורר ולהסיר את האבק מהפן שבה ולדחות את רוב הכלים הנוכחיים שהראו את חוסר יכולתם במימוש הזכויות המוכרות, אשר לא יוצא מטבע עבודתם מחוץ להצהרות הטמאה של גינוי וההתנגדות והביקורת והברכות ואף התחננות, בניסיון לחלץ את עצמן מהממתק של הכוח אליהם הגיעו, ולמצוא מקום על שולחן המשחק הבינלאומי באיזו שהיא דרך, ולרכז מחדש את חידוש הארגון לשחרור פלסטין ומפלגיו הלאומיים מהתרדמה, ולהפסיק להתעסק בסכסוכים פנימיים על כוח, ולהתחיל – לפני הפנייה לכל בחירות כלליות, שאם יתקיימו בהתאם לנסיבות שהטילו על הסוגיה הפלסטינית זה יהיו אסון על העם הפלסטיני – בשיח לאומי כולל ואחראי, אשר יוביל לתכנית רפורמה לאומית כוללת שתתאים לנתוני ועיות התקופה הנוכחית, ולהשקיע את הקמפיינים הבינלאומיים הפופולריים המוחי של התנהגויות הכיבוש והמגיבים לזכויות הפלסטיניות המוכרות, כמו כן להשקיע בהכרזות מדינות מערביות במדינת פלסטין, מה שיכול לשחרר את המנהיגות מההתחייבויות שהיא חייבת לפי ההסכמים שהכיבוש הוביל להתפרע ולהצמצם בהתאם לרצונו, ושלא צריך להשאיר את הרש״פ חסרת ממשלה, שהכיבוש ושותפיו יבצעו להגביל את תוכניות הכיבוש ולמקד את היישוב הפלסטיני באדמת האבות והאמאות.