המעמד הבינוני הפלסטיני… כאשר קו החוסן מתפורר בשקט.

SadaNews - המעמד הבינוני הפלסטיני אינו נעלם בפתאומיות או מתמוטט dramatischen, אלא מתפורר בשקט, כמו קיר של בית ישן בעקבות הלחות; הוא אינו מתמוטט בליל אחד אלא יורדות ממנו שכבות קטנות בכל יום, עד שיום אחד מופתעים בני הבית שהבסיס שלו אינו מתאים למגורים.

כך חי המעמד הבינוני כיום, בין פטיש האינפלציה המתרקמת ובין מסמרי ירידת ההכנסות, במצב 'המתנה מתמדת' לכל תקרית עשויה להפיל את מה שנותר מאיזונו השביר.

המאבטח הנשכח

המעמד הבינוני תמיד היווה את קו החוסן החברתי הלא מדובר בפלסטין; הוא הקטגוריה שאינה חיה בעוני קשה שדורש סעד, ואינה מחזיקה בעושר שמגן עליה מהזעזועים. זו הקטגוריה שעובדת, משלמת מיסים, משקיעה בחינוך, וסוגרת את הפערים שהמדיניות הציבורית אינה מצליחה לפתור.

אך היום היא מוצאת את עצמה באיזור 'אפור' מסוכן; היא עובדת יותר, מרוויחה פחות, ומאבדת בהדרגתיות את יכולתה להתמיד מבלי להתייחס אליה כקטגוריה שמגיעה לה הגנה או תיקון. לא תוכניות סעד דופקות בדלתה, ולא מדיניות כלכלית נעשית במיוחד כדי לחלץ אותה מהמצב המחריף שלה.

המגוון הכואב

המגוון הבולט הוא שההתפוררות הזו אינה מעוררת רעש ציבורי, כי השיח הרשמי עדיין מתייחס אליה כאל קטגוריה 'יכולה לשאת'. בעוד שהמציאות מציעה בדיוק את ההפך; התפוררות בפרטים קטנים אך מצטברים: משפחה ממתינה לטיפול הכרחי, אחרת מחדש מחשבות על חינוך הילדים האוניברסיטאיים, ושלישית תלויה בהלוואות כדי לכסות את הוצאות הצריכה הבסיסיות.

ועם כל משבר חדש, נדחפת קטגוריה זו צעד נוסף אל ההפקרות. היעדר הביטחון התעסוקתי, הפצה של חוזים זמניים, ירידת איכות השירותים הציבוריים, וחסר יכולת לחסוך, כל אלו הופכים כל אירוע בריאותי או אובדן עבודה למכשול המוביל לנפילה מהירה לעוני. כאן הנפילה אינה רועשת, אלא שקטה… ומדורגת.

כלכלת הפיקור והיעלמות הביטחון

כלכלית, המעמד הבינוני סובל מהפצה של עבודה לא יציבה. אפילו מי שיש לו עבודה חסר ביטחון תעסוקתי ויכולת לתכנן לטווח ארוך. בעוד שהמגזר הפרטי, שחשבנו עליו כהצלה להשמה, מתמודד עם מגבלות השוק, חולשה בביקוש וחסרי ביטחון, מה שהשפיע ישירות על רמות ההכנסה ותנאי העבודה.

לא ניתן להפריד את ההתפוררות הזו מהקשר הפוליטי הכללי. הסגר המתמשך, המגבלות על תנועה ומסחר, והגזירות הכספיות החוזרות מן כספי המעבר, והכיווץ של הכלכלה כתוצאה מהמשברים המתמשכים, כל אלו נתונים שמפעילים לחצים ישירים על הכנסתה של המשפחות ועל יציבות העבודה. ומבלי שיתקיימו מדיניות הגנה חברתית יעילה, נושאת המעמד הבינוני בעול המשבר הגדול יותר, מבלי שתסווג כקטגוריה נפגעת המגיעה לה התערבות, כך שהיא משלמת את המחיר בשקט.

וההתפוררות הזו מהווה אינדיקציה חמורה ביותר, כי המעמד הבינוני הוא הנושא האמיתי של היציבות החברתית, והוא בסיס הצריכה המקומית המניע את גלגלי הכלכלה. כאשר הוא מתפורר, לא רק הפרטים מפסידים, אלא גם הכלכלה מאבדת את יכולתה להתאושש, והחברה מאבדת את האחידות שלה.

הצלת המעמד הבינוני

הצלת המעמד הבינוני היא לא דרישה אגואיסטית או רגלה פוליטית, אלא צורך לאומי דחוף. כי בלעדי, החברה תהפוך לשתי קפסולות מרוחקות: מיעוט מחוסן, ורוב חלש.

הגנה על קו החיץ הזה בין יציבות ונפילה משמעותה השקעה של הישרדותה של החברה הפלסטינית כולה, ולא בקטגוריה אחת. ההתפוררות האיטית עשויה לא למשוך את תשומת הלב היום, אבל אם תמשיך, היא תשאיר צלקות עמוקות במבנה החברתי שיהיה קשה לבצע שיפוץ מחר.

ואז, לא תהיה השאלה: איך נגן על המעמד הבינוני?

אלא: איך נבנה מחדש את מה שאיבדנו מאיזון?