מאשליות הלגיטימיות הבינלאומיות למציאות הלגיטימיות של החזקים

לארצות הברית יש תקדימים בהפרת ריבונות המדינות ובחסינות המוענקת לנשיאים כמו שקרה בפנמה 1989 ובלכידתו של נשיאה נורייגה באשמת סחר בסמים ובצ'יליא 1973 נגד הנשיא השמאלי סלבדור איינד מרצון העם ובשעת מלחמת לוב כאשר הופצץ הבית של מועמר קדאפי על ידי המפציצים האמריקאיים בעידן הנשיא רייגן, כמו כן, היא כיבשה את עיראק ואפגניסטן והפציצה את איראן בשנת 2025, ואחרון חביב, ההפרה של ריבונות ונצואלה ולכידת נשיאה מדורו ואשתו, למעשה, הנשיא טראמפ ושרי החוץ וההגנה איימו במסיבת העיתונאים כמה שעות לאחר לכידת מדורו שוושינגטון עלולה לחזור על מה שעשתה בוונצואלה במדינות אחרות כמו קולומביה ואיראן, יתרה מכך, הוא רמז גם על רוסיה.

לא מדובר בהפרת ריבונות מדינות עם תירוצים שונים כמו האשמת טרור או סחר בסמים, אלא וושינגטון לא הסתירה את זלזולה ואת חוסר מחויבותה לחוק הבינלאומי וללגיטימיות ולארגונים בינלאומיים כפי שקרה עם ארגון אונסקו והמשפט הבינלאומי אשר הוטלו עליו סנקציות על ידי וושינגטון במקרה היסטורי, והיא גם עמדה לבד באומות המאוחדות מול כל מדינות העולם להגנה על ישראל והפרת הלגיטימיות הבינלאומית.

וזה לאו דווקא עמדת הממשל האמריקני הנוכחי ומי שקדמו לו, בשנת 2001 השתתפתי בסימפוזיון פוליטי באחד המלונות בעזה, ומשתתף אחר היה רוברט מאלה, נציג הממשל האמריקני בתהליך השלום, ובדבריו הוא אמר שוושינגטון היא הייחודית במרכז לתהליך השלום וכאשר שאלתי אותו ומה לגבי הלגיטימיות הבינלאומית והחלטותיה, הוא השיב מול הקהל (אתם צריכים לשכוח את הלגיטימיות הבינלאומית)!

במהלך מלחמת השמדה וטיהור אתני בפלסטין שהשתתפה בו וושינגטון בכל עוצמתה, וכאשר נאמר לטראמפ כי התוכניות שלו בעזה בנוגע לגירוש הפלסטינים ולאחר מכן הקמת גוף בראשותו לניהול הרצועה סותרות את הלגיטימיות הבינלאומית, תגובתו הייתה שזו הלגיטימיות של ארצות הברית, כלומר זו הלגיטימיות של החזקים.

אנו אם כן בפני תהליך שיטתי ומופיע מוושינגטון ותל אביב לשנות את היסודות וההפניות שהוסכמו מאז הסכם וסטפליה 1648 ולאחר מכן עם הקמת האומות המאוחדות 1945, ולעבור מלגיטימיות של זכות וחוק בינלאומי לשוב ל(חוק הג'ונגל) או הלגיטימיות של החזקים. במציאות, הרחק מהשיח המשפטי והמוסרי אודות הלגיטימיות הבינלאומית והחוק הבינלאומי, העולם, קשרי המדינות פעלו על בסיס התיאוריה של הפועל, המבוססת על כוח ואיזונים ועל אינטרסים, והחוק הבינלאומי והלגיטימיות הבינלאומית היו בידור למדינות הקטנות או התבצעו במה שאינו סותר את אינטרסים של המדינות הגדולות.

באופן ספציפי לגבי הסוגיה הפלסטינית, מתבצע תהליך של הסרת כל מימד עולמי מהסוגיה הפלסטינית ולהתעלם מכל החלטות האומות המאוחדות, והצעדים האחרונים של וושינגטון ותל אביב בתחום הזה הם ניסיון להסתיר ולבטל את פעולת סוכנות האומות המאוחדות שנועדה לפליטים הפלסטינים (האונרא) ועוד ארגונים בינלאומיים הפועלים בפלסטין.

העולם סביבנו משתנה, ורוב השינויים אינם לטובת הערבים, ואנו צריכים להבין מה קורה, בין אם אנחנו אוהבים את זה ובין אם לא, ולפי חוקי היקום, החזקים והחכמים הם מי שעושים את ההיסטוריה.

אחרי כל היסטוריה זו של עליונות על האומות המאוחדות והחוק הבינלאומי, וההכרה של הנשיא טראמפ שאין לגיטימיות על הלגיטימיות של ארצות הברית, מהו הצדק להמשך קיומו של האומות המאוחדות והארגונים הבינלאומיים האחרים בארצות הברית? והאם יש כנות לדברי טראמפ על שלום ואף לשאיפתו לקבל את פרס נובל לשלום?