אייפון 17 בשטח שנטף: ההנדסה של "רווחה רעילה" בעזה

בשטח שנטף בבוץ, רועד ילד פלסטיני המנסה לשווא לחמם את אצבעותיו המוקפאות, בעוד ברקע משודרת חדשות המדברות על הגעת משלוח של "אלקטרוניקה מודרנית" לעזה; התמונה הזו אינה רק מקרה מקרי, אלא היא הגשמה חיה של סתירה שנוצרה במכוון המדגישה את מהות ההונאה הגדולה, הגשם בעזה לא נחשב יותר לתופעה טבעית, אלא הפך לגורם חושף ומזעזע לחוסר היכולת של המערכת הבינלאומית, וכלי הרג שקט שמהווה חלק במלחמה כוללת שאינה משאירה דבר ולא מכילה דבר. הסתירה הזו מובילה אותנו ישירות למה שאפשר לכנות "הנדסת שלילה", שבה ההגבלה המערכתית על ציוד החילוץ והבנייה מהווה אחד הנשקים המסוכנים במלחמה הזו; בעוד שהבולדוזרים והמנופים נאסרים כדי להשאיר את הגופות מתחת להריסות, הוקפאו קרוואנים ואוהלים מבודדים כדי להשאיר את הניצולים במאבק ישיר עם המוות מהקור, מתאפשרת מצדו האחר זרימה של מוצרים צרכניים וטכנולוגיות חכמות במדיניות מתוכננת בקפידה.

ההיתר המכוון של מוצרים אלה יש לו פנים מרושעות; מקומית, המטרה היא להזין את הפערים החברתיים ולזרוע את זרעי המתיחות הפנימית בחברה חבולה הסובלת מעוולות ההשמדות, ובינלאומית, הוא יוצר חומר סמיך למכונת ההטעיה התקשורתית הציונית וללוביסטים של התמיכה, כדי להציג תמונה מעוותת שמקשה: "איך הם סובלים אם הם רוכשים את הטלפונים החדישים ביותר?!". זהו החלפה מכוונת של העובדות הטרגיות בדיון שטחי, והסתרה של פשע הרעבה והחיסול בקור מאחורי אשליית הרווחה המזויפת. שיתוף פעולה זה מתגלה בצורה הקשה ביותר שלו דרך חנק הנתיב ההומניטרי הירדני ודחיית האפשרות לאפשר כניסת שיירות סיוע שנחשבות לשורש חיים לפלסטינים בעיצומו של החורף, כי הסגירה המכוונת של המעברים לא הייתה "תוצאה לוואי" של המלחמה, אלא היא מדיניות ממוקדת של לחצים ורעב, או "משא ומתן באמצעות סוכנויות" שנועד לדחוף את האזרח הפלסטיני אל קצה התהום, שבו ההשתקה או הכניעה בהבנתו הן הדרך היחידה לחום וללחם.

המטרה הסופית של פעולות אלה היא להפוך את רצועת עזה לדגם טראגי של "כלא חכם" שאינו ניתן למחיה; שטח גיאוגרפי מלא בהריסות ובמוצרים צרכניים, בעוד שהוא חסר לחלוטין את כללי הבניין והחיים בכבוד, אין שיקום אמיתי, אין בתי חולים מאובזרים, אין מגורים הוגנים, מדיניות זו שואפת להפוך קהילה שלמה מקהילה המובילה לתביעות זכויות פוליטיות ולאומיות, לקהילה שצורחת על "אוהל" או "קופסת חלב", וזהו מהות המדיניות של מחיקה המחליפה את העניין בצורך ואת הכבוד בהישרדות גרידא. בהיסטוריה, אנחנו מוצאים שהתנהגות זו היא התפתחות של "מדיניות הקלוריות" שהיושב ראש היישום בעבר, אך היום היא יותר מתוחכמת וקרובה; בזמן שמובילים משאיות עמוסות באלקטרוניקה כדי לקשט את התמונה, נמנעים מלהכניס תרופות ואוהלים ודלק חימום, בזמן שדיווחים רפואיים מצביעים על עליית עשרות ילדים כתוצאה מהקור הקשה, מספרים אלה חושפים שהעדיפות של הכובש היא לייצר את "התמונה" ולא להגן על "החיים".

ולבסוף, נשארו הפלסטינים באוהל המהובש שלהם, וסירובם לוותר על אדמתם למרות כל ניסי ההגירה על ידי רעב והקפאה, הפך למעשה התנגדות פוליטית עצומה המייצגת את הכישלון המוחלט של פרויקט הכיבוש ושיתוף הפעולה שלו. לכן, חשיפת ההונאה הגדולה הזו - ההונאה של החלפת מוצרים צרכניים עם עקרונות לאומיים - היא חלק מהותי מהקרב. עמידה מול התיאוריה המוטעה והצגת האמת המדברת על כך שהעימוד למול החורף והרעב בעזה היא תוצאה של "הנדסה פלילית" מחושבת היא חובה הומניטרית ולאומית; ההתנגדות כאן אינה רק המתנה, אלא זו סירוב נחרץ כדי שהאנושיות של האדם וحقו האמיתי בקיום, יתחלפו בהוצאות האחרונות של הטלפונים החכמים.