"הקדוש" דוגמה בולטת לאחדות לאומית ...

הקדוש, מושג שהתממש אצל הפלסטיני מאז התחלת המהפכה הפלסטינית, כאשר ההשתייכות לפלסטין הייתה והלוחם המורד היה מוכן להקריב את עצמו כדי להשיג את המטרה שלמענה הצטרף לשורות המהפכה הפלסטינית, שחרור האדמה שנכבשה והפסקת העוול שסבלו ממנו בני העם הפלסטיני. כמו כן, היו שם מסרים מהקדוש המורד הלוחם, שנשאה את מסריה באמצעות רובה ועופרת, שהיה גם של נבחרתנו הלאומית הפלסטינית, שעליה לא הוצמד השם "הקדוש" לשווא, שכן שחקן כדורגל, באמצעות רגליו, מסירותיו ובעיטותיו שהיו בעוצמה רבה, דמו לשאגת מרגמות ודיוקטירובים ו-RPG, ללא קשר ליריב. אך היו כמה מסרים שנשא את רגליו באמצעות התחרויות השונות בהן השתתפה נבחרת כדורגל الوطنية הפלסטינית, והאחרונה שבהן הייתה גביע הערבים שנערך במדינת קטר האחווה, מסרים שנשאבו משורותיהם משמעויות רבות שהופנו לעולם הערבי והמערבי, ולבני העם הפלסטיני ולמנהיגותם הפוליטית. הכותרת הכי חשובה שבהן היא שיש שם אדמה בשם פלסטין, שנכבשה מזה עשורים ארוכים, וחלה על תושביה אסון אחר אסון, האם לא מגיעה לה עבודה של אחדות למענה?!

הספורט ובפרט כדורגל הייתה אחת האמצעים המובהקים של ההתנגדות הלאומית, שאיפשר לאות הדגל הפלסטיני להפרות בכל הפורומים הערביים והמערביים, כך שהקדוש כאשר השתתף בתחרויותיו חקק את שמו של פלסטין ברגליו על הבמות העולמיות, וצבע את שמי העולם בצבעי הדגל הפלסטיני הקדוש.

וכפי שהעם הפלסטיני התאגד מסביב לקדוש המורד הלוחם וכך גם היה, התאגדו כל בני העם הפלסטיני בכל צבעי ספקטרום סביב הקדוש שחקן כדורגל, אשר באמצעות נגיעותיו הכדוריות השיג את האחדות הלאומית, הרחק מענייני מפלגות או אישיים או רווחים אישיים, מה שלא הצליחו להשיג, ועדיין, המנהיגות הפוליטית והפלגים הלאומיים, שלא חיפשו עד לרגע זה אלא את הרווחים העצמיים.

הקדוש הפלסטיני הספורטיבי, התבטא בנוכחות הפלסטינית, למרות כל ניסי עיוות הזהות הלאומית, ומחיקת הקיום הפלסטיני, דמוגרפית וגיאוגרפית מהמפה העולמית, כדי להדגיש שיש עם שיש להיאבק מסבל הכיבוש, ושואף בכל האמצעים, לחיות בכבוד ובשלום, ולהקים את מדינתו העצמאית עם בירתה ירושלים השלמה.

הקדוש הפלסטיני, בכל מסירה ובכל בעיטה, הזכיר לעולם החופשי ולבעלי המצפון החי, שגם הספורט הפלסטיני לא חסך מהתקפות הכיבוש הישראלי והפגיעות המתמשכות כלפי העם הפלסטיני מזה עשורים ארוכים, כאשר התכוון להריגת עשרות ספורטאים פלסטינים, מתוכם חברים בנבחרת הלאומית בעזה.

המסרים של הקדוש הפלסטיני, לא היו מופנים רק לעולמות הערביים והמערביים, אלא היו בהם גם מילים להנהגתנו הפוליטית השונה ולבעלי הסמכות שלנו, שאמרו כל כך בבירור, שראגלינו הצליחו לאחד את בני העם הפלסטיני בכל המקומות בהם הם נמצאים, האם אתם מסוגלים לעשות מה שעשו רגלי הקדושים? האם יש לכם את הרצון החזק והעוז הפנימי שיש לרגלי הקדושים כאשר הם מתמודדים בכל כוחם ואתגר, והם מוכנים בפני היריב? מסרים שיש בהם קריאות המבקשות מהאחראים: "ראו את בני עמכם איך הם מתאספים מכל הכיוונים, ומסביב לקדוש הפלסטיני! הקשיבו לקריאות ולצעקות בני עמכם, שהיו כוח לדוד להילחם למען הניצחון ולהקנות חלום פלסטיני שחלף על פני כל פלסטיני! צעקות שלא היו חסרות מהן תשוקות ודאגות מהמשך הפילוג! צעקות שמביאות רצון לאחדות הלאומית!"

כדורגל הפלסטיני לא היה אף פעם רק כדור שמועבר בין רגליהם של 11 שחקנים, אלא הפך לסמל לזהות הלאומית, עמידה, אתגר ונחישות, והספורט באמצעות הכדורגל הפך לפלטפורמה להעביר את קול העם ולחדש את האחווה הלאומית למרות התנאים הקשים, והפך לתוכנית לאחדות הלאומית, ומסרים לאומיים بكل מה שמילים אומרות, ודוגמה לאחדות בייחוד, שלא נתפסת שעם שנחשף למגוון צורות של סבל, בידור ולבושים ושעדיין, הוא לא ישתוק, והוא נחוש בכל הכוח להמשיך במאבקו ובמאמציו עד לשחרור והקמת המדינה העצמאית.

אז למה לא להעתיק מהמנהיגים שלנו את הקדוש, ולעבוד בכל הלאומיות ולהשתמש במה שהשיגה הספורט הפלסטיני מהצלחות בדרכי השגת האחדות הלאומית, במיוחד לאור שהקשר בין ספורט לפוליטיקה הוא עמוק משולב ונפוץ, במיוחד אם הספורט ישמש כאמצעי דיפלומטי לקרב את הדיווחים בין בני העם האחד, כמו שזו בין בני האומה האחת, ובניית זהות הלאומית וחיזוק הערכים, בכך וללא ספק, זה גם יוסיף בהעלאת העוול והשגת מה ששואפים עליו בני העם הפלסטיני?! האם לא מגיע לסבול כמו עזה מזה יותר משנתיים במלחמת השמדה ועינוי מתפקוד לאומי? האם לא מגיעה הגדה המערבית מה שהיא מתמודדת מראשית המלחמה והכיבוש? האם לא מגיעה ירושלים, בירתה וכיכר השמש, המסגד הקדוש והכנסייה המצערת, ומה שהם סובלים מהתנחלות, מאוחד בעמדת הלאומית הפלסטינית?!