פלסטין וההולוקוסט הפוליטי: מההשמדה החומרית להופעה הפוליטית

על אף ההפניה שמציע המונח "ההולוקוסט" המלווה בהגדרתו הקשורה להקשר של השמדת היהודים ביד נאצית בשיתוף פעולה עם פאשיזם, קריאתו להקשר הפוליטי הנוכחי, לאחר אירועי השביעי באוקטובר 2023, לא מגיעה מחוץ להקשרה ההיסטורית המקורית, ואין כוונה לבצע השוואות, ולא מדובר בהשתלטות או ספק. ההולוקוסט, כפסגת אלימות מאורגנת והשמדה מכוונת, נותר אירוע טרגי ומפריד, שנועד להפוך את האדם למספר שניתן להעתיקו, מה שחשוב לנו כאן הוא הלוגיקה בה התהדר האירוע פוליטית עד היום, ולא האירוע כהיסטוריה מהעבר.

אולם, המסוכן ביותר שיצא מה"הולוקוסט" אז, היה מה שהלווה אותו מנסיון רציני לנקות את עניין הקורבנות מהמשמעות הפוליטית שלו, כלומר להפוך את האדם היהודי לישות שאינה רצויה שיש לדחוף אותה מחוץ לפעולה הציבורית, ומחוץ לזכות להביע את עצמו. כאן בדיוק המונח נע מעבר לזיכרון, כדי להזכיר ישירות לעשור השני של האלף השלישי, שבו חזרו ונותרו דפוסי השמדה שיטתית, במטרה להדיר את הפעיל הפלסטיני מהגיאוגרפיה וההיסטוריה, נוסף על הכחשת זכויותיו וסבלו.

מכאן, "ההולוקוסט הפוליטי" אינה מתבאת כאירוע היסטורי, אלא כאמור לוגיקה שהוקמה ומוקמת בעשיית ההגדרה לדפוס מסוים של ניהול הסכסוכים דרך אכזריות, שבה אין כוונה שהקורבן יושמד פיזית בלבד, אלא שיבוטל פיזית וקיומית, כאשר ההכחדה מחליפה את שאלת הצדק בשאלת ההצלה, את שאלת השחרור בשאלת היציבות, ואת שאלת הריבונות בלוגיקה של ניהול.

כך, "ההולוקוסט הפוליטי", בהגדרה זו, אינה מכחישה את הפשע, ואינה מסתירה את הקורבן, כמו שהיא אינה מעמיסה את הפועל, אלא היא מסיטה את הסכסוך מריבועו הפוליטי למקומו ההומניטרי, שבו הראשון מוקף, והשני נשאב, כך שהשאלה של ההכרה מוחלפת בשאלה של ההגדרה, וכאשר השאלה המהותית לא נשאלת: האם העולם מכיר בזכות הפלסטינית? השאלה הופכת להיות: על איזו פלסטין אנו מדברים? פלסטין של הזכויות הלאומיות, או פלסטין המנוהלת בשלטים הומניטריים? פלסטין של העם? או פלסטין של האדמה? זו שהכיבוש רוצה אותה כאדמה בלי עם.

בדור ההשמדה, נתיב זה מתברר בבירור, שכן בזמן שכל השטחים הפלסטיניים, לא רק עזה, נחשפים להשמדה חומרית, התהליך מתמשך עם השמדה פוליטית מקבילה, שבה המקרה מפורק לתיקי אנושיות וגיאוגרפיה נפרדים; תיק אנושי, another ביטחוני, כלכלה בזווית האסטרטגית, ומו"מ בהנעה הטקטית; וכל זאת ללא קשר ריבוני כולל, כמו אם אלה פתרונות הגיעו להשלים מסלול ארוך שהגיע לשיאו עם כהונת דונלד טראמפ הראשונה, שבה הוצעה מה שכונה אז "עסקת המאה" שלא הייתה סתם תוכנית לרכז את העניין הפלסטיני ששיאתה נכשל פוליטית - כמו שחשבו – אלא הייתה הצלחה מבנית בהשגת היסודות הראשונים לשינוי כללי הסכסוך; שכן העסקה לא ניסתה לפתור את הסכסוך פוליטית, אלא לפרקו בצורה שלבנית; דרך העמקת ההפרדה בין הגיאוגרפיה לפוליטיקה, כדי להפוך את הזכויות הלאומיות לפרויקטים כלכליים, ולהחליף את רעיון המדינה בלוגיקה של "שיפור תנאי החיים"; ולכן, היא לא נכשלה ולא הוציאה את העניין הפלסטיני מההיסטוריה הפוליטית, אלא היא הכינה את הסביבה הגיאופוליטית להסתגל לשינויים הבאים.

וכיוון ששאלות גדולות לא מושמדות בדרך כלל בעזרת כוח צבאי בלבד, תרחיש מוחים חלופיים מוצג בצורה מסוכנת יותר, במיוחד כאשר הם מתנקים מהמשמעות הפוליטית שלהן כדי להגדיר אותן מחדש מחוץ להקשר ההיסטורי שלהן כטרגדיה אנושית ניתנת לניהול, ולא כעניין של חופש לאומי המחייב פתרונות פוליטיים; דבר שדחף את המחשבה הפוליטית הסיויה-אמריקאית, לנסות לספק גיבוי בינלאומי שיכול להיראות כמוקף בלחץ של מלחמת השמדה.

בהקשר זה, תוכנית טראמפ, מאז הרגע הראשון שלה, לא הייתה פרויקט שלום במובן המסורתי, ולא אפילו פרויקט הסדר לא צודק במובן הקלסי; לא הציגה את שאלת המדינה, ולא את שאלת הריבונות, ולא את הכיבוש, אלא הייתה הפנים האחרות של "עסקת המאה" שנועדה להגדיר את הסכסוך מחדש; בהגדרה זו, עסקת ה%2bעמדו& פתיחה מוקדמת לתוכנית שאליה הייתה מעורבת המערכת הבינלאומית, אולי ללא כוונה, תחת סיסמאות הומניטריות דחפו אותה להתמקד כמעט בלעדית בזווית ההומניטרית, מבלי הקשר המבני, וכמו אם הציפייה שלה הייתה למנוע את קריסת האזור בגלל פלסטין, לא להציל את עמה; מה שמשמעותו שהלגיטימיות כאן לא הושקע כדי לייצר מהלך פוליטי, אלא שהשתמשו בו לבקר את התפוצצות ולמנוע את התפשטותה ברמה אזורית.

בסופו של דבר, אי אפשר להבין מה שמתרחש בפלסטין כיום כהרגע פשוט של אלימות או עודף כוח צבאי, אלא כנתיב מורכב המאגד בין השמדה חומרית וניסיון לבטל פוליטי, בין הריגת הגוף להפסיק את המשמעות; וכאן בדיוק, "ההולוקוסט הפוליטי" הופך לתיאור שאין כוונה לבצע השוואות היסטוריות אלא לחשוף את הלוגיקה, לוגיקה של הצלת האדם תוך הפסקת עניינו, והגנה על החיים תוך ריקונם מזכותם על ריבונות וייצוג, שמהן מתרכזת הסעיף המתפרץ שנושא הכותרת: פלסטין וההולוקוסט הפוליטי, בין הכרה מתרחבת, ומציאות שמסגרת; בין עולם המכנה אותה מדינה, ואדמה המנוהלת כאילו היא עודף על פוליטיקה ועל צורך.