הממשלה מטילה "חאווה" על הערבים

"חאווה" היא מילה טורקית שמשמעה גבייה, אך עם הזמן התגלגלה משמעותה להיות הטלת מס או גבייה בכוח.

ממשלת נתניהו-בן גביר החליטה להטיל על הערבים "חאווה" באמצעות קיצוץ של כ-220 מיליון שקל מהתקציבים שהוקצו למגזר הערבי במסגרת התוכנית החמש שנתית שהחלה בשנת 2016, והעברתן לשירות הביטחון הכללי (שב"כ), בטענה לחיזוק יכולותיו במאבק בפשע המאורגן המתרחש ברמות חסרות תקדים בתוך יישובים הערבים, כאשר מאז תחילת השנה הנוכחית נרשמו כ-250 מעשי רצח, שיעור הגילוי של העבריינים והעמדתם לדין הוא רק 14% לפי נתוני 2024, כלומר אחת מכל שש עבירות בלבד נפתרת, והיתר נשארות עבירות ללא פתרון וללא עונש!

בשנת 2024 נרשמו 220 מעשי רצח במגזר הערבי, בעוד שבמגזר היהודי נרשמו 58 מעשי רצח. הוגשו כתבי אישום ב-65% מהעבירות במגזר היהודי לעומת 14% בלבד מעבירות המגזר הערבי.

ההעברה הפיננסית מעוררת שאלות על משמעותה הפוליטית, האם היא מהווה תמיכה ממשית למאמצים הביטחוניים, או שמא היא מגדירה מחדש את התוכנית הפיתוחית מיסודה. מאז השקת התוכנית הראשונה בשנת 2016, היא נחשבה צעד לקראת סגירת פערים היסטוריים שנמשכים עשרות שנים של הזנחה ואפליה בתחומי החינוך, תשתיות, תעסוקה ושירותים חברתיים, ואחת מהמטרות לה缩יט את הפערים הללו הייתה להתמודד עם סיבות האלימות והפשע.

העברת התקציבים היום מפרויקטים אזרחיים למערכת ביטחונית מייצגת שינוי בהעדפות, ומשנה את המסלול של התוכנית מטיפול בשורשיים החברתיים והכלכליים של האלימות להתמודד עם תוצאותיה הביטחוניות בלבד. במילים אחרות, הכלים האזרחיים שנועדו לסגור את הפערים מוחלפים כיום בכלים בטחוניים שמניחים במובלע כי הבעיה היא בחברה שזקוקה למעקב, ולא במציאות מצטברת של הזנחה ממוסדת, כאשר ישנן הצהרות מצד מנהיגי משטרת ישראל מאז שנת 2021, כי חלק מעוברי העבריינות הם סוכני השב"כ, דבר שמפריע לחשיפת העבריינים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הגן על ההחלטה ואמר כי האלימות במגזר הערבי הפכה ל"בלתי נסבלת", ושהזכות של אזרחים ערבים "הנאמנים לחוק" היא להרגיש בטוחים, כשהוא רואה בהעברת הכספים צעד לוגי מהפחות חשוב לגרוע יותר. אולם הצדקה זו מציבה שאלה על הסיבה לכך שאין הוספת תקציבים חדשים למאבק בפשע במקום למשוך מקורות שהוקצו מראש כדי לסגור פערים מבניים. הסיבה האמיתית לקיצוץ זה היא גזענות קודם כל, והיא צד מתוכנית מימון מלחמת השמדה בעזה שעלותה עשרות מיליארדים.

ההחלטה הזו מקבילה, במהותה, לצעדים ממשלתיים קודמים שעשו בהם שימוש במשאבים הכלכליים כ alat לחץ פוליטי, כדוגמת קיצוץ חלק מכספי המענקים המגיעים לרשות הפלסטינית ברמאללה, בטענה כי כספים אלו משולמים למשפחות של שהידים ואסירים.

המאבק בפשע המאורגן לא יושג רק באמצעות אמצעים בטחוניים, אלא דורש טיפול עמוק יותר במקורות התופעה, החל מעוני, דרך חוסר מסגרות נוער ועד ל חסרונות של הרשויות המקומיות ואי קיום אופק כלכלי, ואכזרי במיוחד היא מדיניות הצמצום השיטתית בתחום הבניין וההרחבה של השטחים.

במובן זה, הקיצוץ הזה מפחית מהמסלול הפיתוחי לטובת מסלול ביטחוני שאין ערובות להצלחתו בטווח הארוך. הוא גם מעורר חשש שהקיצוץ בתקציבים של התוכנית החמש שנתית, שהייתה אבן יסוד לסגירת הפער הרחב, הפכה להיות פחות יציבה ויותר נתונה לקיצוצים או דחיות תחת תירוצים ביטחוניים או פוליטיים.

אין נתונים שמעידים כי ההחלטה הזו תוביל לירידת הפשע, בעוד שהיא תוביל להשחתת המבנה הפיתוחי של המגזר הערבי, ברגע שהוא זקוק לצורך להשקיע יותר בשירותים, תשתיות והזדמנויות, ולא לצמצם אותם, דבר שנופל תחת מדיניות הצמצום על הערבים במהותו.

כך, הקיצוץ הפיננסי הנוכחי חורג מעבר להיותו צעד טכני, כלומר העברת תקציב ממטרה אחת לאחרת, אלא חושף שינוי עמוק יותר במדיניות האויבית כלפי המגזר הערבי, מהכרה בצורך לסגור את הפערים המבניים, לייצור מחדש של גישה ביטחונית השולטת על הממד האזרחי והפיתוחי, בהקשר שבו האמון הציבורי ביכולת המדינה להגן על אזרחיה ולעמוד בהתחייבויותיה מתייבש. למעשה, הממשלה מתנהגת כמו כנופיה של סחטני חאווה: "שלמו مقابل ההגנה שלכם או שנשאיר את כנופיות הפשע להמשיך להכות בכם".