חמורים ומתנחלים: קריאה לסיפורים תיאולוגיים

החמורים נוכחים בתמונה היומית של התקפות המתנחלים המתמשכות והניידות בשטחי יהודה ושומרון, במאמץ מתוכנן לשמר תפיסה שבה קיים עבר מופרז ומוגדר בגובה ובממד דתי תיאולוגי. הצגת החמור בכל תמונה עם רצון מודע שהוא יעמוד במרכז התמונה המוקלטת על ידי פלסטינים, עיתונאים, פעילים ולעתים המתנחלים עצמם, לא מתרחשת במקרה, אלא ניכרת כחלק מהמאמץ ליצור מערכת תרבותית, לא רק על ידי פלסטינים, אלא גם על מנת לקדם אותה עולמית, כחוויה מושכת ליהודים אחרים ואולי לחובבים שאינם יהודים, כדי לבוא ולחיות את החוויה על מורדות האדמה הפלסטינית. דבר זה אושר ונחקר על ידי נוכחות ומעורבות של זרים המלווים את המתנחלים בחוויית חיי הקשיים, רכיבת חמורים, רועים בעלי חיים, עוסקים בחקלאות מסורתית, מבשלים על האש ורוקדים סביב מדורות וערכות נישואין.

כשחוזרים לחמור, לנוכחות החדשה ולתצוגה המכוונת בתמונה היומית באופן סמלי ופונקציונלי, נראה כי יש לכך קשר לכתבים הקדושים ולספרות האלוהית ולהיסטוריה היהודית המוזרה בארץ כנען. היהודים נתנו לחמור סמלים המגיעים עד לרמות של קדושה. בספר במדבר 22:21-33 החמור ראה מה שהנביא לא ראה בסיפור (בלעם וחמורו) "ויצא ה' פי האתון ויאמר לבלעם: מה עשית לך כי הוקרתני שלוש רגליים?... ויפקח ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה' עומד בדרך...". בכך ישנה רמז לא רציונלי שה’ דיבר בלשון חיית החמור כאשר הנביא זקוק להפניית תשומת לב מחמור. ובספר שמות 23:5 נרמז כי החמור חשוב יותר מאדם אויב באומרו "אם תראה את חמור שנאו נופל תחת משאו, לא תעזוב אותו אלא השב עמך". מהו ציווי זה שמזמין להציל את החמור ולא לסייע לבן האדם בעל החמור המקורי?

והם מאמינים כי המושיע "משיח" לא יופיע אלא על פני חמור, כפי שכתוב בספר זכריה 9:9 "שמחי עד מאד בת בת ציון...הנה מלכך בא אליך, צדיק ונושע, עני ורוכב על חמור, ועל עול בן אתון", הרי זה מהו מושיע שצריך להופיע כדי להסיר עוול על גב חמור, וכתבי קודש נוספים מהתנ"ך מצביעים על כך בסיפור יצחק 22:3 "וַיָּשָׁךְ אֲבֶרָהָם בַּבֹּקֶר...וַיְחַבֵּשׁ אֶת-חֲמוֹרוֹ..." ובכך נרמז גם ליווי החמור לאברהם במסעותיו. ההזכורים לחמור בספרות ובכתבים דתיים יהודיים רבים ומגוונים.

מה שחשוב לנו כאן הוא להאיר את נוכחות החמור בהפרות ובתקפות המתנחלים הדתיים על הפלסטינים, כאשר מאחורי התמונה ישנם הרבה מדיניות שיטתית תחת כיסוי פרסומי מקומי ובינלאומי המחזק את הפרויקט המתנחל בצורה כפרית ופראית. אין לראות מתנחל שתפס מקום כפרי ללא חמור או יותר. לרוב החמורים הללו כמו גם בעלי החיים נגנבים מהפלסטינים במטרה להרעיבם ולצמצם את צרכיהם הכלכליים ולאלץ אותם לעזוב.

הטמעה של אורח חיים כפרי נוודי מצד המתנחלים בקרקעות יהודה ושומרון תלויה בהצלחתה בנוכחות רמזים נרטיביים המקשרים גם אם באילוצים את קיומם הלא חוקי בירושה היסטורית מקודשת, ולכן היה חשוב להציג את החמור בתמונה. ושוב, זה משרת פרויקט תודעתי ציוני הנובע מתרבות הקיבוץ והשיתופיות החקלאית שהציונים התחילו להקים את ישותם עליה.

ועל כן, נוכחות החמור במתקפות המתנחלים איננה תופעה פלקטורית או לשפר את התמונה, אלא היא כלי פוליטי, סמלי ומעשי. השימוש בו בדרכי הקשיים כמותביל ביעוד לדמות החמור, גובר הכוונה בנוכחות החמור, וברמיזותו מוסיף חוויה כי לא מדובר ברכב צבאי שמרמז על אלימות וטרור, אלא מציגה אזרחות בעשייתם חקלאות ורעיית בעלי חיים כפי שעושים הפלסטינים ולכן אישורם על כך ברמה בינלאומית יש לקבל כנגד הפלסטינים באותה התמונה.

והראיות הפוליטיות מצביעות על כך להציג את התמונה אצל היהודים והעולם כולה, שמתרחש כאן אינו יותר ממנחלים וחמורים עם עדריהם באדמות "ארץ המובטחת", והנוכחות הפלסטינית באדמה זו, רועים או יושבים, היא ההתקפה שיש לסיים. דמות החמור מכסה על הנשק שנמצא עם המתנחל רוכב החמור. וכפי שנאמר בספר בראשית 13:2, 5-7 "והיה לאברהם מקנות רבות... והיה גם ללוט מקנות... ולא יכלה הארץ לשאתם יחד."

והחמור בנרטיב היהודי המודרני הוא קשור לאבות כמו אברהם ויעקב, וכל המאמינים בברית הישנה צריכים להיכנע לכך, אלא להגן עליו ולתמוך בו, פרט לכך שחירות בימיו של "משיח" לא תושג ללא החמור.

הצגת המתנחלים את החמור בזוויות שונות בתמונה היומית איננה תופעה מקרית, אלא היא העמסה של רצונותיהם על הכתוב התיאולוגי, לייצר דמות ומודל שהרעייה מובילה לבעלות על האדמה, כך שהמתנחל או המתנחלת על גב החמור עם עדר של בעלי חיים ובקר הוא קודם כל סיפור תיאולוגי, ושנית הוא השלכה על עצמי על הדמות התיאולוגית דתית ופסיכולוגית, ושלישית זה היה עליית הרועה המתנחל לדרגה של זיהוי עם הגבול התיאולוגי, ואחרון זה בא כתוצר קולנועי לכתבים הדתיים בתמונה ויזואלית המגייסת את הכתוב.

וכפי שמדובר במעקב הוויזואלי של המתנחלים והחמורים, יש לציין פחדים כפריים פשוטים, הרי המתנחלים היו אולי מושפעים מהכוחות הקולוניאליים והאימפריאליים עם היסטוריה רבת אלימות, דם, טיהור אתני והשפלה, כמו הצרפתים שהתמודדו תחת כיבוש אלג'יר, שם הם פקדו על האדמות של האלג'ירים והעניקו אותן למתנחלים והעדרים הצרפתיות והזרים בכוח הנשק ובאמצעות תואר הנוכחות של האוכלוסייה המקומית כנוודים לא מאוגדים ולא יצרניים, ובאוסטרליה היגרו האנגלים את החקלאים והאוכלוסייה המקומית ופתחו בשבילם חוות חדשות, וסיפור האינדיאנים בצפון אמריקה הוא דוגמה נוספת על גירוש החקלאים והענקתם למתנחלים.

ובסופו של דבר, בהשגחה על התמונה היומית של המתנחל והחמור בשטחי יהודה ושומרון, ניתן לומר כי מדובר ביותר מסכנה בכל מה שקשור להתרגל למראה ולהרגיל את המחשבה באופן הדרגתי שרחוק מהציונים את האשמה של טיהור אוכלוסי החקלאים הפלסטינים, והמתנחלים ממשיכים לדחוק את הפלסטינים כלכלית ומונעים מהם את שטחיהם.