חברי ... והשינוי הקרוב

חברי שחזר שאל אותי על דרכי השינוי והמעבר במערכות הקהילתיות ובעמים, ומעבירות מנהיגות אחת לאחרת, או התנהגות אחת לאחרת? עניתי לו שאנחנו צריכים סוציולוג כדי ללמוד את מהות התופעות החברתיות ואת סודות ההתנהגות של קבוצות ואנשים, ומרצה בפוליטיקה כדי להבין את מנגנוני השינוי. תן לי לומר לך, בתוניס, שם הנבחרת שלנו השוו את נבחרת שלהם בגביע הערבי, שונאים את המילה "מעבר" בגלל הקשר שלה עם תקופת הנשיא הנמלט זין אל-עבדין בן עלי. ואני מאמין שהערבים שונאים את המילה "מעבר דמוקרטי" לאירועים שהתרחשו בעקבות האביב הערבי בתחילת העשור השני של המאה הנוכחית. "אמרתי לעצמי שהמשפט הזה משחרר אותי מעומס המענה על שאלתו".

חברי אמר בביטחון שהוא מבין זאת, וזה דבר מובן מאליו, אבל השינוי קורה באחת משתי דרכים; הראשונה: בהיותה של מנהיגות מוארת הנשענת על ראיה חברתית בעיקר, וניסיון רחב "חוכמה וזהירות" בהבנת השינויים המקומיים, האזוריים והבינלאומיים, שיש לה את היוזמה "החוכמה" בהתנהגותה ובתגובותיה; חלק מהאנשים סבורים שהיא מסכנת את עתידה הפוליטי או שמוותרת על גורלה כאשר היא מקבלת החלטות גורליות ליצירת העתיד עבור עמי. והשנייה: השינוי נובע מהבסיסים החברתיים "כלומר השורשים" דרך תנועות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות מפוזרות ואירועים של פעילות ציבורית שמובילים ליצירת כיווני התנהגות מהם צומחות התופעות הפוליטיות המהותיות.

וקצרה ציינתי בפניו שהשיטה השנייה, לדעת כיצד, הומצאה על ידי "האבות המייסדים של המהפכה הפלסטינית" כאשר השינוי נבע בשנת 1965 מהמאמצים החברתיים והדיונים החברתיים שננקטו, בנוסף לצורך הציבורי להחליף את דרכי ההתנהגות הפוליטית והשטחית. אבל חברי הוסיף, היית אומר בכתיבך ובראיונותיך ששינוי החוק לרוב נועד לשנות את ההתנהגות של האזרחים ואת ענייני החברה, כלומר ביוזמה של הממשלה המוארת "הנהגה פוליטית", או להקנות כללים שהחברה הסכימה עליהם על ידי חקיקת הסגנון הזה של ההתנהגות על ידי הממשלה. כלומר במובן אחר, כפי שאמר חברי, ההנהגה יוזמת או ההנהגה מוותרת.

אמרתי לו שמושג השינוי משמעו התפתחות והתקדמות ולא עמידה במקום, וזהו חוק החיים. חברי סמן בידיו שהוא מסכים בנקודה הזו, אך הוסיף שהשינוי הפוליטי נבנה או מיוצר מהשורשים כלומר מהבסיסים הציבוריים שקוראים את המציאות ואת השינויים במבנים החברתיים והתרבותיים בחברה, במיוחד בעקבות זעזועים גדולים או אסונות "הנכבה" המתרחשים בה. אני מאמין שזה מה שקרה לאחר הנכבה בשנת 1948 כאשר המבנים החברתיים התרסקו; האיכר, הסוחרים, ילד הכפר והעירוני, העשיר והעני, החלו לחיות באוהלים, ועומדים בתורים למענה סיוע מול סוכנות הסעד כדי לקבל את מה שהם יכולים לקיים את עצמם, והמנהיגויות הקיימות לפני שנת 1948 הפכו למסורתיות; ואינן מייצגות את החברה הפלסטינית ואת דאגותיה, נוצרה מתוך הלב של השינויים הנהגה חדשה המייצגת את התקוות של הפליטים והעובדים הכבולים תחת הכיבוש. "אמרתי לעצמי אוי לי חברי מבשר את השינוי על ידי חזרה לשורשים לאחר האסון שפקד את רצועת עזה והצמצום בגדה המערבית כחוקר חברתי, ופוליטיקאי, והמומחה בתנועות חברתיות מספק פסקי דין ומעצב את העתיד".

והוסיף ששינוי בחברה אינו זקוק שנים רבות, כפי שהיה קודם לכן, שכן הכלים הטכנולוגיים והצורך הציבורי מספיקים כדי לחצות או לקצר את הזמן, כל עוד הכוחות הפוליטיים "המסורתיים" לא משנים ונוסעים בשינוי בהתנהגותם, אחרת השינוי יקדמם; הצעירים יש להם את היכולת לבצע אותו בדרכים שאינן מזוהות עם המבוגרים אפילו אם הם מחזיקים בכלי הכוח הכוחני ובאמצעי ההגנה המסורתיים.