הקוטה פתחה את הדלת.. והשלטון האמיתי מאחורי הדלתות

ניהול פורמלי של הסצנה

כשה אני מתבונן בנוכחות האישה הפלסטינית בבחירות למועצות העיר, אני תמיד מוצא את עצמי מול משוואה מורכבת, מצד אחד ישנה מערכת חוקית המראה תמיכה פורמלית בנוכחות נשים דרך הקוטה; ומצד שני, ישנה מבנה חברתי ופוליטי שממשיך ליצור את התקרה שמתאפשר לנשים להתקרב אליה, לא לעבור אותה.

"כשמותר לאישה להתמודד, ואסור לה להשפיע. זה לא empowerment, אלא ניהול פורמלי של הסצנה."

שיתוף שנמדד במספרים אך מובנת בהקשר

נכון שנוכחות הנשים במועצות העיר שופרה במהלך השנים האחרונות בהשוואה למצב לפני שני עשורים, אך המספרים הללו עדיין לא הומרו לשיתוף אמיתי במעגלי קבלת ההחלטות. בהרבה מהגופים המקומיים, חברות המועצה נתפסות כהשלמה כמותית לרשימה, לא כמשפיעות פוליטיות בעלות השפעה. וכאן עולה השאלה העקרונית: האם נוכחות נשים ברשימות הבחירות משקפת אמונה בשוויון ובדמוקרטיה, או שהיא תגובה כפויה לקוטה חוקית?.

הקוטה אינה הבעיה כשלעצמה, אלא הדרך בה היא מנוצלת. היא כלי, אך היא אינה יוצרת רצון.

נשים בין שתי מדרגות- קבלה ציבורית והגמוניה מפלגתית

בין לחצי החברה ומבני המפלגות, האישה פועלת בחלל צר, מצד החברה, עדיין המבט המסורתי מעיק על נוכחות הנשים במרחב הציבורי, ומטיל עליהן קריטריונים כפולים, האישה צריכה להיות "מקובלת", ו"מתאימה", ו"ידידותית" מבלי להטריד את המערכת. בעוד שהגבר, מספיק שיהיה "נוכח".

בתוך המפלגות והגופים, ההחלטות לרוב גבריות במבנה ובעשייה, גם כאשר נשים מופיעות ברשימות. הנשים נכנסות לרשימות, אך לא בהכרח למוקדי קבלת ההחלטות בתוך הרשימה עצמה. ובחלק מהמקרים, האישה משמשת כדמות סמלי הנתמכת לפי הצורך, לא כשותפה מלאה בעיצוב התוכנית הבחירות או קבלת ההחלטות המקומית.

"נוכחות הנשים במועצות היא מבחן אמיתי לרצון המפלגות לפני שתהיה מבחן לקלפיות."

ניסיון האישה הנבחרת - תחום שירות או תחום שלטון? 

לצערי, הרבה מהנשים הנבחרות נדחפות לעסוק בתחומים הנתפסים מסורתית כ"נשיים", חינוך, ילדים, פעילויות חברתיות… בעוד שהתחומים הגדולים, תכנון מרחבי, מכרזים, הנדסה, תקציבים נשמרים עבור הגברים. ההפרדה הלא מוצהרת הזו בין "שירותים" ל"שלטון" מייצרת מחדש את ההיררכיה אותה הנשים נאבקות בכל רמה בעבודתן הציבורית.

אתגרים אישיים ופוליטיים 

אי אפשר להתעלם מהלחץ העצום בו נתונה האישה המועמדת, קמפיינים של סקפטיות לגבי הכישרון שלה לפני שהיא עושה צעד אחד. מתן לחצים נפשיים בין החיים הפרטיים לעבודה הציבורית. מאבק מתמיד להוכיח את עצמה בתוך מועצה מקומית הנשלטת על ידי המוח הגברי. בנוסף לסביבה הפוליטית הכללית שמגביל כל פעילות דמוקרטית בפלסטין, הן גברים והן נשים.

"האתגר כיום הוא לא הכנסת נשים לרשימות, אלא להבטיח שהשולחן לקבלת ההחלטות יתפוס את התרומות האמיתיות שלהן."

ועדיין, הנשים הפלסטיניות הוכיחו יכולת גבוהה לנהל מצבי חירום, לקרוא את צרכי החברה ולעבוד בתנאים הבלתי נסבלים.

האחריות אינה על הנשים בלבד

הגברת נוכחות הנשים במועצות העיר אינה אחריות רק של הנשים המועמדות, אלא אחריות של המערכת כולה,

חוקים צריכים להפוך מטקסטים לכלים ביצועיים המגנים על האישה הנבחרת. המפלגות חייבות לעבור מ"קישוט הרשימות" ל"הפצת השלטון". המועצות העירוניות צריכות להעניק סביבה מקצועית ללא התנהגות פוליטית פוגענית, החברה צריכה להגדיר מחדש את תמונת ההנהגה, כך שהיא לא תישאר מוגבלת לקריטריונים של כוח גבריים.

כי האישה אינה זקוקה לחלל בבחירות.. אלא לחלל בהחלטות שמשנות את חייהם של אנשים.

לקראת שיתוף נשים עמוק יותר

איננו מחפשים הגדלה מספרית של מספר הנשים בתוך המועצות; מה שאנחנו מחפשים הוא היכולת של הנשים להניע את נושאי התכנון, כלכלה, שירותים ומרחבים ציבוריים באומץ ובמודעות פוליטית. אין משמעות למקום שמסולק ממנו בעלת המקום לאחר הניצחון, השיתוף אינו מספר... אלא השפעה והשפעה. אנו מחפשים נוכחות נשית שמסדרת מחדש את סדרי העדיפויות בעירייה כך שהיא תהיה יותר הוגנת ומקיפה.

האישה אינה רוצה קרב על ייצוג, היא רוצה קרב על השפעה ושינוי.

ההשתתפות של נשים בבחירות למועצות העיר בפלסטין איננה קרב נוכחות בלבד, אלא קרב לגיטימיות פוליטית, שלטון וסיפור חדש על מי שמגיע לו להוביל את החברה. נוכחות הנשים במועצות הללו איננה מותרות דמוקרטיות, אלא הכרח חברתי וכלכלי התפתחותי שאינו יכול להתממש без לשבור את הגבולות המוטלים על נשים בשם המקובל, או המפלגה, או הפוליטיקה.
הנשים הפלסטיניות מוכנות.

והשאלה האמיתית: האם כל המערכת מוכנה עבורן?