אינה התגוששות אלא חטא שמצריך חישוב

שגיאות תנועת חמאס אינן התגוששויות שגויות והן הגיעו בהקשר לאומי ואסלאמי ולכן אפשר למצוא להן excuse או שחל עליהן הדיבור המיוחס לנביא היקר: (אם השופט שפט והתאמץ והצליח לו שני פרסים ואם טעה לו פרס אחד) זאת אם הדיבור נכון.  

זאת משום שתנועת חמאס אינה מוסמכת לשפוט את העם הפלסטיני, וכמו כן היא לא ייעצה את העם כאשר היא עשתה את השיטפון שלה וכאשר היא קשרה את עצמה לאג'נדה חיצונית שאינה לאומית, ולכן מה שהיא עשתה הוא מחוץ להגדרה האמיתית של ג'יהאד והתגוששות ומחוץ להקשר הלאומי, ומה שהיא עשתה הוא פשע נגד העם הפלסטיני שמצריך חישוב מצד העם בנוסף לחישוב האלוהי ביום הדין עבורם ועבור מי שעוקב אחריהם.
חטאי חמאס לא החלו בכך שהיא גרמה לישראל להשיק מלחמת השמדה וטיהור בעזה וכל הצרות שעליהם סובלים עימנו בעזה ואפילו בגדה אלא הם קודמים לכך, והעיקריים שבהם: 

1- הייתה ההתחלה כאשר ישראל איפשרה להקים את המוסד האסלאמי בעזה בשנת 1973 בראשות השייח' אחמד יאסין כאשר העימות היה בשיאו בין ישראל לארגון השחרור והארגון הואשם בטרור על ידי תל אביב והוושינגטון ששגו בניסיון לעצור את העשייה הפידיאנית של בכירי הארגון או להשפיע על ההיקף הציבורי סביבה ומה שהיא משיגה בינלאומית מהצלחות פוליטיות, ולכן היה התכנון ליצור בעיה פנימית כדי להחליש את ארגון השחרור דרך ייצור קבוצת אופוזיציה עם יוזמה שאינה לאומית ואויבת לארגון כדי לפזר את מאמצי הלאומיות שלה וליצור בעיות פנימיות, ולכן המוסד האסלאמי של האחים ולאחר מכן הקמת תנועת חמאס בשנת 1987 והקלות בנשיאתה.

2- הפשע השני: כאשר היא עשתה הפיכה על השלטון וחיברה את עזה לגדה בתמיכה ישראלית כאשר קטר היא עיקר ההפרדה שהמשיכה לתמוך בה בתמיכה ממונית ומדינית דרך הכספים שהשגריר אלעמאדי היה נושא עמו ועובר דרך ישראל ואישורה מה שהודה בכך נתניהו עצמו. 

3- הפשע השלישי: כאשר היא קשרה ושיעבדה את הבעיה הלאומית עם קבוצת האחים המוסלמים ולאחר מכן עם איראן וכוחותיה.

4- הפשע הרביעי: כאשר היא אימצה דעה אסלאמית עוינת לזהות ולתרבות הלאומית וייצרה חציצה חברתית ותרבות של שנאה וזעם אפילו בתוך בני עזה כך שנוצר אצלנו ציבור חמאסי מול יתר בני העם והוא חציצה שנמשכה גם לחזיתות אחרות בגדה ובשאר היכן שיש פלסטינים.

5- הפשע החמישי: גרירת העם הפלסטיני ובמיוחד בעזה לעימותים צבאיים ישירים עם האויב ללא כל אסטרטגיה לאומית או חשבונות רציונליים של מאזן הכוחות או התייחסות למה שנעשה על ידי מדיניות אלה הרג והרס ואובדן חיי אזרחים, והאחרון בהם הוא השיטפון המפולפל באל-אקצא.

6- הפשע השישי: הקלת העברת הפרויקט הציוני המהווה על רצועות יישוב והגירת פלסטינים כדי להחליף את היהודים במקום, ואחר מכן זה מתרחש בעזה ובגדה, מה שאיבד את העם את כרטיס הכוח החשוב ביותר ואת הנשק החשוב ביותר בהתנגדות והיא יעוד עם על אדמתו. 

7- הפשע השביעי: השפלה של העיקרון ואמת ההתנגדות לכיבוש, כך שדרך ניהול ההתנגדות שלה השפלה את ההתנגדות ושנאה אנשים בה בתוך פלסטין ומחוצה לה והפכה את (המתנגדות) כמו קבוצות שכירים שעולות לטובת אג'נדה שאינה לאומית בין אם זה קבוצת האחים המוסלמים או איראן. 

8 – הפשע השמיני: השפלה של תולדות המאבק הלאומי הפלסטיני והיא דחתה את הקרקעות של העם הפלסטיני במשך מאה שנה מאז פרץ הבורק 1922 ולהלן המרד הערבי הגדול 1935 והמהפיכה הפלסטינית הגדולה 1936 שהמשיכה עד 1939 ותורם של הלוחמים במהלך מלחמת 48 ובראשם הלוחם עבד אלקאדר אלחוסייני, כמו כן היא התעלמה מהמאבקים והמאבקים של המהפכה הלאומית הפלסטינית עבור תנועת فتح ולפקוד את הבחירות מאז אמצע השנים השישים, תוך שהיא מתייחסת לכך שהמאבק הפלסטיני לא החל אלא עם תנועת חמאס בשנות השמונים של המאה הזו.

9 – הפשע התשיעי: פגיעתה בעם הפלסטיני כאשר היא טענה שהפלסטינים לא הכירו באסלאם האמיתי אלא עם תנועת חמאס ובמיוחד בעזה, ולכן היא קפצה על כל אחד שאינו חמאס או עוין אותה.

10- הפשע העשירי: השפלה והסתה של האסלאם האמיתי, כך דרך מה ששוחררו שייח'ים הבורים מדעות ופסקי הלכה שהיו קרובים להכשיר כפירה דתית.

11- הפשע ה-11: חיזוק ההפרדות הפלסטיניות הפנימיות והחשיבה המטרידה עם רבים מהמדינות הערביות שחלקם סווגו את חמאס כארגון טרור.