חברי ... רועה הכבשים

"מזמן לא פגשתי את חברי, הראיון הפתוח והמניפולטיבי במשמעותו ובמשמעות העמוקה שלו, שממש קשה להאשים אותו בשגיאה בשיחתו המרתקת. שאלתי אותו על היעדרותו, והוא אמר לי שהוא עזב את חיי העיר העמוקים וההמוניים, ואת הדיונים בבתי הקפה ובמסדרונות הבניינים של הבירה ובמשרדיהם של הפוליטיקאים שלה, ואת אינטלקטואלי העיר עם המשפטים המנוסחים שלהם ודיונים והכתבות על שמות ותכנים. חשבתי לעצמי שאם ימשיך לדבר, ניכנס לצרה כפולה מהפוליטיקאים והאינטלקטואלים; מיהרתי לשאול על עבודתו ואמרתי שזהו שאלה מעשית שלא תאפשר לו להסתבך בתשובה ולשחרר את לשונו החדה.

חברי שחזר מהיעדרותו ענה שהוא רועה כבשים, אמרתי שרגשך בגד בך "קוראים לזה רועה כבשים"... חברי צחק בקול רם עד שבייש אותי מול המבטים של היושבים בבית הקפה... ושיתפתי אותו שלמדנו את זה בבית הספר וכתוב בתוכניות הלימודים ולא ראיתי מישהו שאומר על עצמו שהוא רועה או רועה כבשים... הוא צחק בחביבות... הבנתי שאני בפני צרה נוספת; מיהרתי לשאול אותו על בחירתו לרעות כבשים ולא רועה גזרים.

הוא נאנח קצת... ואמר שהריאה היא התבוננות ושמירה, וזהו תפקידו של הרועה שדואג ומשגיח, כלומר ראה את העניין, צפה במשלו והואשם בתוצאותיו; מבחינה פוליטית, מדובר בבעל הבנה ואחראי במקביל להחלטות עבור אחרים למענם ולשמור עליהם... אמרתי לעצמי אם לא הייתי שואל אותו, הייתי נכנס לקרב חדש של מסרים שמוסתרים בין השורות והמשמעויות הסימבוליות... ניסיתי לעקוף אותו בשאלה אולי אצליח להימנע מהמילים המשונות של בחירתו בכבשים ולא בעיזים.

הוא קפץ על התשובה – כאילו השיג את מבוקשו או יותר נכון הביא אותי למטרה – העיזים, חברי, מתרצים ומזיזים יותר ולא משאירים חופש; לחופש יש להם את האפשרות המוחלטת, כמו המוחות המחשבים... - אמרתי התעוררנו לעוד רע, מיד הוא הוסיף שצריך יותר תשומת לב להשפעתם על הכבשים, ולכונן אותן ולהניע אותן... אבל הכבשים, חברי, מצייתות לאותות ולתכניות שאני מכתיב או מחליט בקלות רבה ולא צריך לרוץ כדי לשנותן או לעמוד מולם, אז אני זורק אבן שמפנתה את דרכן ולא נוהגות לשנות מדבריהם; הן מפחדות מכעסי, ומיועדות לא מרד על החלטותי, ולא מתקוממות על פקודתי לשלוט בתנועותיהן ואכילתן.

והוא הוסיף לומר שזה לא רק מה שגרם לי לרעות כבשים; השטחים החופשיים מעניקים לי עוד התבוננות, והמרחבים הגדולים בהרים נותנים לי לשאוף להתרחק מהליטות של האליטות הפוליטיות והתרבותיות בעיר המלאה ברעשים וצעקות, והבדידות מחזקת את המודעות שלי שהדאגה איננה מהקולקטיב אלא מהחיים.

ושחרר את קולו בקולו ואמר "אני הרועה המקבל החלטות ללא התייעצות, אני מצווה פקודותיי בלי פחד מהמרד של הכבשים או מהתנגדותם או מאי ציות של חלקם, כי האבן שלי נכונה והסכין שלי מוכנה" ... מיהרתי לקום לא יודע אם מתוך פחד או סירוב, אבל אמרתי לו שמחתי לראותך ולא הספקתי לראות אותך.