עזה בין החסות האמריקאית להתנחלויות: דחיית החלטת מועצת הביטחון וחשיפת התפקיד האמריקאי

מועצת הביטחון של האומות המאוחדות אישרה לאחרונה את הצעת ההחלטה האמריקאית המבוססת על תוכנית ניהול עזה, אשר מבקשת להקים "מועצת שלום" זמנית תחת פיקוח כוח בינלאומי. על אף הרמזים الشكلיים על האפשרות להקמת מדינה פלסטינית בעתיד, ההחלטה חושפת מנדט רחב לארצות הברית שממיר את המועצה מכלי של האומות המאוחדות ניטרלי לכלי אמריקאי ישיר, בעוד שישראל נשמרת חופשייה בהתרחבות ההתנחלות בגדה המערבית. בכך, המצב הנוכחי הופך לחסות אמריקאית על עזה וחסות של המתנחלים על הגדה המערבית תוך שלילת ריבונות אמתית מהפלסטינים.

ההחלטה מתעלמת באופן חד משמעי מהסכם אוסלו ומפת הדרכים להקמת שתי מדינות, כמו גם מההכרה הבינלאומית במדינת פלסטין על ידי יותר מ-149 מדינות, בצעד שמטרתו לשפר את תדמית ישראל ולצייר אותה כצד אחראי ולגיטימי, בעוד שנמחקות הזכויות הלאומיות הפלסטיניות וההישגים החוקיים והפוליטיים של העם הפלסטיני.

בהחלטה ישנם סיכונים חמורים, כולל שליטה אמריקאית מלאה על העניינים הפוליטיים והביטחוניים בעזה והדחקת כל השפעה פלסטינית או בינלאומית עצמאית, וחיבור כל הבטחה למדינה הפלסטינית העתידית להסכמת הפלסטינים לדרישות ספציפיות מבלי להבטיח את ריבונותם או את הזכות לשוב. כמו כן, ההחלטה מעמיקה את הקרע הפלסטיני על ידי התמקדות בעזה מבלי לטפל בגדה או בירושלים או בזכויות הפליטים, דבר שמניח את הפלסטינים במצב מוגבל ומחליש את יכולתם לנהל משא ומתן כאחדות מגובשת.

באופן ביטחוני, ההחלטה מבקשת את נשק הפלסטינים בעזה בתמורה לכך שישראל תשמור על כל היכולות הצבאיות שלה, מה שיוצר חוסר איזון אסטרטגי לטובת הכיבוש, ואין כל מנגנונים להענשת ישראל על פשעי מלחמה והפרות נגד אזרחים. בעוד שבנייה מחדש מנוהלת דרך קרן בינלאומית שנשלטת על ידי ארצות הברית וישראל, ללא הבטחות להתחשבנות, והופכת את השיקום לכלי פוליטי להחזקת הכיבוש ולא שרות לאזרחים.

מבחינה חוקית, ההחלטה מקטינה את הסיכוי להפנות את ההפרות הישראליות לבית הדין הפלילי הבינלאומי, שכן מועברת הסמכות המבצעית לכוח חצי-בינלאומי תחת פיקוח אמריקאי ישיר, ועיצוב ההחלטה בין פרק שישי לשביעי מעניק לוושינגטון מרחב רחב לתפיסה המשרתת את האינטרסים של ישראל, בעלת בריתם, על חשבון העם הפלסטיני. מה שמוביל לכך שהמצב בעזה הופך לחסות אמריקאית ממשית, בעוד הגדה נשארת תחת שלטון המתנחלים ללא מגבלות על התנחלות וגירוש.

כמו כן, ההחלטה מסכנת את עצמאות מועצת הביטחון, שכן משאירים את משימת הקמת מועצת השלום למדינה אחת ללא שותפות של מדינות ניטרליות, והופכת את המועצה לכלי המושפע מהשקפת ארצות הברית יותר מאשר להיות גוף בינלאומי עצמאי, תוך הפרה ברורה של עקרונות ניהול הבעיות הקולקטיביות.

במציאות הזו, דחיית ההחלטה היא הכרח לאומי, והפלסטינים צריכים להחזיק בזכויות הלאומיות: ירושלים, השיבה, סיום הכיבוש וההתנחלויות, וריבונות מלאה, ולהתמודד עם כל מימון בינלאומי המהווה איום על עצמאותם הפוליטית. כמו כן, יש לנצל את ההחלטה כזירה לבניית האחדות הלאומית ולהגברת הפעילות המשפטית הבינלאומית דרך בית הדין הפלילי האוניברסלי וארגוני האומות המאוחדות תוך חשיפת ההפרות והסיכונים של המנדט האמריקאי והישראלי באמצעי התקשורת.

נשארת ההחלטה איום אסטרטגי חסר תקדים עבור הפלסטינים, שכן היא מעניקה לארצות הברית סמכות בלתי מוגבלת על עזה ומאפשרת לישראל להמשיך בהפרותיה בגדה ללא רסן, והופכת את המצב הזמני לקבוע ומושגת לכל ההתחייבויות הבינלאומיות כלפי פלסטין. לא ניתן לראות בהזדמנות לשיפור המצב ההומניטרי אפילו באופן זמני, ויש לדחותה באופן נחרץ כדי למנוע את החסות האמריקאית-ישראלית על אדמת פלסטין לפני שהפרויקט הלאומי הפלסטיני יהפוך לניהול תחת הכיבוש.