מהעברות להשקעות: הכסף הפלסטיני בחו"ל מחפש בית

בכל בית פלסטיני כמעט, יש סיפור הקשור בהעברה כספית מגיעה מהחוץ. בן, אח או קרוב העובד במפרץ, אירופה או אמריקות, שולח בסוף כל חודש סכום שמקל על נטל המחיה, מכסה חוב או מממן תשלומי אוניברסיטה. העברות אלו, המוערכות בשנים בין 3.5 ל-4 מיליארד דולר, מהוות אחת הוורידים החשובים בכלכלה הפלסטינית, ולעיתים אף עוברות את גובה הסיוע הבינלאומי. אך, למרות גודלה, היא נותרה מוגבלת למעגל צרכני פרטי, ולא הפכה עדיין לכוח ייצור והשקעה המסוגל לשנות את المعادלה הכלכלית.

ויכול להיות שהמהות של קובץ זה מתעצמת בעקבות כך שמספר הפלסטינים החיים בחו"ל כיום מוערך בכ-7.4 מיליון איש מתוך 14.8 מיליון פלסטינים ברחבי העולם, בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית. כלומר, יותר מחצי מהעם חי בגולה, מה שהופך את המהגרים לנכס אסטרטגי שיכול להפוך ממקור העברות לכוח השקעה ופיתוח לאומי אם נדע לנתב את הכיוונים הכלכליים שלהם.

במהלך השנים האחרונות, היו ההעברות מהחוץ אחת מעמודי התווך של העמידה הכלכלית הפלסטינית, שכן הן מהוות כ-15% מהתוצר המקומי הגולמי, אחוז העולה בכמה שנים על גובה הסיועים הבינלאומיים המיועדים לפלסטין. ובזמן שהעברות אלו תרמו לעליית הצריכה הפרטית ביותר מ-5% בשנה, הן לא תורגמו לצמיחה בייצוא או בהשקעה ייצורית, מה שעשה את השפעתן הכלכלית קרובה יותר לתמיכה זמנית מאשר לפיתוח בר-קיימא. העדר ערוצים ממסדיים, חוסר אמון בסביבה ההשקעתית והיעדר תמריצים ממשיים הוביל את המהגר להסתפק בתמיכה משפחתית ישירה במקום להיכנס להשקעה ארוכת טווח, וכך הכסף הפלסטיני בחו"ל נותר רחוק מארצו למרות הצורך הגובר בו בתוכה.

הכלה כלכלית פלסטינית זקוקה לקפיצה מחשבתית שתעפוף אותה מהדגם הצרכני לניהול השקעות שיתופיות. במקום שההעברות יישארו זרם כספי מפוזר, ניתן להפוך אותן להון קבוצתי מאורגן באמצעות כלים מעשיים, כמו קרנות השקעה קהילתיות למהגרים המתנהלות ממוסדות פיננסיים אמינים, ואגרות חוב השקעתיות המיועדות להם עם תשואות תקופתיות הקשורות בפרויקטים ממשיים בתוך الوطن, בנוסף לפלטפורמות דיגיטליות לאומיות המאפשרות השקעה ומעקב מרחוק, ובכך מחזקות את השקיפות והאמון בין הון בחו"ל לפרויקטים בפנים. באמצעות מנגנונים אלו, ניתן להפוך העברות מתמיכה משפחתית להשקעה לאומית שמשנה יוצרת מקומות עבודה ומפחיתה את פגיעות הכלכלה.

שינוי הקשר עם המהגרים מקשר "שליחה וקבלה" לשותפות בפיתוח מצריך מסגרת לאומית רצינית. הממשלה יכולה להשיק תוכנית לאומית בשם "משקיעים מהגולה", שמכילה תמריצים מסים והבטחות לסיכונים, ומערבת בנקים וקרנות השקעה מקומיות בביצוע. כמו כן, הסקטור הפרטי והאוניברסיטאות יכולים לאמץ יוזמות המנוהלות על ידי מהגרים המשלבות בין כסף לידע וניסיון, שכן המהגר הפלסטיני לא מחזיק כסף בלבד, אלא נושא עמו רשת קשרים וניסיון עולמי שיכול לשנות את מפת הכלכלה הלאומית אם יתנהל כראוי.

ההעברות אינן סתם מספרים במאזן התשלומים, אלא יכולות להפוך לזרז לריבונות פיננסית אם ייכנסו במסגרת ראיה כלכלית לאומית מקיפה. כל דולר פלסטיני המושקע בפנים מפחית את התלות בסיוע ומגביר את יכולת הכלכלה לעמוד מול לחצים פוליטיים וכספיים. ובמקום שההעברות יישארו כמימון זמני לפרט, הן יכולות להפוך להשקעה קבועה לאומה כאשר ידרשו מהמנהג הכספי למערכת פיתוחית על בסיס אמון ורווח משותף.

הגיע הזמן לראות את המהגר הפלסטיני כשותף בעיצוב העתיד, לא רק כתומך בהווה. ההעברות היו ועדיין עורק חיים, אך הן יכולות להפוך למנוע של התעוררות כלכלית אם נצא מהדגם המסורתי במחשבה ובמימון. כאשר הרצון והחזון מתאחדים, הכסף בחו"ל הופך אנרגיה לאומה בפנים, והמהגר באמת הופך לשותף בפיתוח ולא רק שולח דולרים.