בעניין שלילת זכויות ההצבעה לערבים בכנסת

הצהרות של חברי הכנסת ממגוון הזרמים מפעם לפעם על כוונתם להציע הצעת חוק שתשלול את זכות ההצבעה מאלה שאינם משרתים בשירות הלאומי, אינן עניין שולי. השאלה הועלתה פעמים רבות בעבר, במיוחד על ידי מה שמכונה השמאל והמרכז כמו לפיד, גנץ וליברמן, אשר הצהירו כי הם יסדירו חוק שימנע מאלה שאינם משרתים בשירות הלאומי להצביע בבחירות לכנסת.

חוק זה נועד בעיקר למנוע מהערבים להשפיע על החלטות שמתקבלות בכנסת, ולמנוע מהם להשתתף בהשפעה על הרכב כל ממשלה, אם היא קיצונית או פחות קיצונית או מה שמכונה השמאל.

היום מתקרב היום שבו החוק הזה ייכנס לתוקף, אך הוא עדיין נתקל במכשול של החרדים היהודים שאינם משרתים בצבא. החוק אינו יכול להתקבל כחוק המיועד לערבים בלבד, משום שישראל עדיין דורשת להחזיק בטענה שהיא מדינה יהודית דמוקרטית. אם יישללו הערבים מהזכות להצביע, היא תהפוך להיות יהודית ולא דמוקרטית.

הצגת ישראל כמדינה דמוקרטית מאז הקמתה סייעה לה ויוצאת לעזרתה ביחסיה הבינלאומיים, ובפרט עם המערב. היא מציגה את עצמה כחלוץ של התרבות האירופית בעולם הערבי, כאשר אזרחיה הערבים משתתפים בהצבעה ובייצוג הפרלמנטרי ללא מגבלות, מה שהעניק לה מרחב תמרון רחב בזירה של הדמוקרטיות האירופיות.

הפעם היחידה שבה הייתה הקול הערבי עוצמתי ומשמעותי בהחלטות פוליטיות הייתה בחיזוקם ותמיכתם בממשלת רבין מהצד, בתקופה של 1992–1995, אשר השיגה את הסכמי אוסלו.

הנוכחות הערבית בכנסת שירתה את התדמית הדמוקרטית של ישראל, אך למעשה לא יכלה לשנות את המדיניות הגזענית כלפי ההמונים הערבים בנושאים מהותיים. היא לא פסקה מלהשתלט על קרקעות בדרכים שונות, והגבלות על שטחי הבניה, ועד להזנחת השלטון במאבק נגד רעש הפשע שהחל לכבוש את החברה הערבית, בנוסף לעמדה שלא השתנתה מהכיבוש. למרות זאת, הכנסת הייתה במה לשאגה נגד הגזענות וחשיפתה, בנוסף לתמיכה בחוקים ממשיים שהועילו לערבים בתחום התקציבים, כאשר המפורסם שבהם היה תכנית 922 ותכנית 550 לשיפור התשתיות בחברה הערבית.

רוב הישראלים החילוניים והדתיים הלאומיים סבורים שיש למנוע מהחרדים להשתתף בהחלטות מכריעות, ולהקטין את התקציבים שהם מקבלים بحשבון שהם אינם משתתפים במה שהם מכנים נשיאת העול, אך ממשלות ישראל השונות זקוקות לחרדים בקואליציות שלהן, ולא העזו עד כה להעביר חוק כזה.

יגיע יום שבו החוק הזה ייכנס לתוקף, או מידית עם מניעת הערבים מההשתתפות بحשבון אי שירותם, או עם קביעת גבול עליון לאחוזיהם בכנסת, או בהעברת הבחירות לאזוריות שיבלעו את כוח הערבים.

מניעת הערבים מההצבעה ומהאפשרות להגשת מועמדות מתקרבת עם תירוצים אלו, בתחילה בהצעה, ובהדרגה תתפתח לתשקיפים דעת קהל ומסות, וכל אלו ייכנסו לתוך התחרויות וההצעות הפוליטיות להוציא את הפלסטינים מהזכויות שלהם.

הערבים שוכנעו כשהם היו מיעוט קטן הנמצא תחת מפלגות השלטון כחלק מהפרופגנדה הציונית המטעית, אשר הראתה ש"ערבי ישראל" מקבלים את זכויותיהם במלואן, מה שמעיד על כך שהפלסטינים שעזבו את הארץ לא הוכרחו לכך, והראיה היא התנהלות מדינת ישראל עם אזרחיה הערבים וסובלנותה כלפיהם.

המגעים התקשורתיים התמקדו באישים הלובשים את הכומתה והעיגול, בכנסת או בכנסים של מפלגות השלטון או באירועים חגיגיים, ובשיווק הרעיון שהערבים הם שותפים בקביעת מדיניות המדינה, דבר שמקנה לה כוח ולגיטימציה ומפריד אותה כמדינה דמוקרטית באזור המלא דיקטטורות. אך כאשר הפכו הערבים עצמאיים במפלגותיהם, ואימצו את היותם חלק מהעם הפלסטיני ומתנגדים לכיבוש ולהתנהלותו, חשיפתה, הדמוקרטיה הישראלית לא הייתה יכולה לסבול אותם.

הצדקת אי השירות בצבא שללה מהערבים זכויות רבות, במיוחד בתחומים של חלוקת קרקעות לבנייה במחירים מופחתים, ובתחומים רבים אחרים.

מניעת הערבים מההצבעה תגיע בסופו של דבר, והדבר יתקרב עוד יותר ככל שיתבהר היכולת של הערבים להעלות את אחוז הייצוג שלהם בכנסת.

הם ימצאו פתרון אחר, כמו שבועת נאמנות של האזרח למדינה, ותעודת "התנהגות טובה" פוליטית. ויתכן שיתירו לערבים אחוז מוגדר בלבד מתוך חברי הכנסת, שאינו כולל את החברים הערבים במפלגות הציוניות, או חלוקה לפי אזורים המכבידה על הצבת נציגים לערבים, והחשוב הוא למנוע ממסיבה זו או אחרת להתמודד בבחירות אלא אם יכירו ביהודיות המדינה, ואם לא יכירו בירושלים המאוחדת כבירתה הנצחית של מדינת ישראל, והגולן כחלק מישראל, והפללת הקריאה להקים מדינה פלסטינית בגדה ובעזה ושקילתה כגיוס לתמוך בטרור והאשמת המי שדורש זאת והוצאתו מחוץ לחוק.

זה אומר שהמשחק של הדמוקרטיה והזכויות דרך הכנסת מתקרב למיצוי עצמו, והימים עתידים לעודד מתח בין המדינה ואזרחיה הערבים, וזה יוביל את הערבים יותר ויותר לשוליים, מה שאומר שקשה יותר להשיג את המינימום של זכויות האזרח, וזה מחייב את הערבים להתרומם מעל החשבונות הפוליטיים הצרים והאגואיסטיים, ולשואול מה מאחד ולא מפריד בכנסת ומחוץ לה, ולדבוק בקולות היהודיים הדמוקרטיים הרציונליים שעוד מאמינים בזכויות אזרחי הערבים הלאומיות והאזרחיות ללא קישור לשירות הלאומי, על אף שנדירות קולות אלו.