פלסטינים בעזה מתגעגעים לבית החולים הצבאי הכושתי

למרות הנורמליזציה עם ישראל, המדינות הערביות המנרמלות יכולות לשרת את העניין הפלסטיני באופן כללי ואת תושבי רצועת עזה בפרט בתחומים שאלו לא יכולות לבצע מדינות שאינן מנרמלות, תוך ניצול קשרים דיפלומטיים עם ישראל ויחסים אסטרטגיים חשובים עם וושינגטון, כאשר שתי המדינות מעוניינות בשמירה על הקשר הזה כי בלעדיהן נכשל הפרויקט של טראמפ למה שהוא מכנה "השלום האברהמי".

תחומי הסיוע הנדרשים והמיידיים כעת הם סיוע הומניטרי שבו יכולות המדינות המנרמלות - מצרים, ירדן, האמירויות, בחריין ומרוקו - להכניס סיוע הומניטרי לרצועה יותר מיכולות המדינות האחרות שאינן מנרמלות.

תושבי רצועת עזה מרגישים ומודים למדינות אלו על מה שהן מציעות מסיוע בתחום הסיוע המזון ובתחום הרפואה, כאשר קיימים בתי חולים בשטח הרצועה השייכים למדינות אלו וחלקם פעלו לפני המלחמה הנוכחית כמו בית החולים הירדני ובית החולים האמירתי ואפילו בית החולים הקויטי והסוני למרות שלשתי המדינות הללו אין קשר רשמי עם ישראל.

אם מצרים היא אחת המדינות הערביות התומכות והמסייעות ביותר לעם הפלסטיני לפני ואחרי הנורמליזציה מסיבות גיאופוליטיות והיסטוריות, אז מרוקו, בשל הקשרים ההיסטוריים שבין מרוקו בכל רמותיו הרשמיות והעממיות עם העם הפלסטיני ותמיכתו בכל צורות הסיוע עד כה, גם בשל קשרים אסטרטגיים והיסטוריים עם וושינגטון ועם ישראל ועם יהודי העולם, יכולה לשחק תפקיד חשוב בכל מה שמתרחש סביב העניין הפלסטיני ובפרט בקשר למעורבות כוחות צבאיים מרוקיים בתוך הכוחות הבינלאומיים לשמירת הביטחון ברצועה. ונס reminder כאן כי מרוקו שלחה צבא בראשות הגנרל הספיריוי לעזור לצד סוריה במהלך מלחמת אוקטובר 1973 ונפלו עשרות חיילים מרוקאים, גם אנו מקווים שמרוקו תגדיל את הסיוע המזון והרפואי הנכנס לרצועה. 

בהקשר זה אנו פונים למלך מוחמד השישי לשוב ולהחזיר את בית החולים הצבאי לרצועה עם חיזוק בכל ההתמחויות וההכנות, במיוחד שיש אלפי חולים ופצועי מלחמה שאינם יכולים לנסוע לטיפול.

ותושבי רצועת עזה לא ישכחו את תפקיד הרפואי וההומניטרי של בית החולים הצבאי המרוקאי במהלך המלחמות הקודמות.