תנועת פת"ח בין הרשות, המדינה והמכנה המזוין

אנשים מסוימים הגיעו למעמדות ניהוליות עליונות בתנועת פת"ח ובמפלגות בכלל, ובשלטון לא בזכות היסטוריה של מאבק או עבודותיהם המיוחדות לטובת העניין הלאומי או כי העם בחר בהם, אלא בזכות פלקטים, צביעות ובינהם במימוש הזדמנויות וקניית חנופה למי שנמצא בדרגה גבוהה מהם, או בעקבות התערבות גופים זרים שרוצים אותם במרכז ההחלטה הפלסטינית. 

באלה טמונה בעיית המעמד הפוליטי, המשבר של מוסד ההנהגה והמשבר של תנועת פת"ח, המפיקה מהלך המהפכה הפלסטינית המודרנית, כי ההנהגה אינה היסטוריה של מאבק בלבד או פשוט מעמד מתקדם בשלטון ובמפלגה, או השגת תואר של שר או אלוף או ד"ר, אלא היא מערכת משולבת: פוליטית, מוסרית, אנושית, רציונלית ונוכחות בשטח פעילה. ובגלל שזה כך, היא חייבת לעבור בדיקה, הערכה, ואחריות ולהפעיל את עקרון הביקורת העצמית.
אין בעיה אם תבקר מנהיג אמיתי בתנועת פת"ח או בארגון או בשלטון, או אפילו אם תבקר את הנשיא בעצמו, כי הגדול סופג את כולם ומכיר בטעויותיו, ומי שעוסק בפוליטיקה חייב לטעות, והחשוב הוא ללמוד מהטעויות שלו ולשמוע את המהבקרים שלו ואף לכבד את המבקרים, כל עוד הביקורת היא אובייקטיבית ולמטרת טובת העם הלאומית. 

אך מפתיע כמה מהנמצאים בתוך ההנהגה ומי שמלכה עמדות עליונות כאשר ניכרת בהם תחושת גאווה וזחיחות, כך שהם מתעלמים מכל הביקורות וההערות שכותבים או מצהירים באופן ציבורי כותבים לאומיים ואזרחים רגילים, או מתערבים אם הם מרגישים שהן עשויות לחשוף חלק מההתנהלות שלהם ומעמדותיהם השגויות, גם אם באופן לא ישיר, ומשום כך מי שמזיק להם או פשוט מצביע עליהם נחשב לאיום על הארץ והלאומיות! .

לדוגמה, אחד מאלו (המנהיגים) מבקש בדרך ישירה או דרך מתווך מכותב למחוק פוסט או מאמר שבו הוא מבקר מיקומים מעורבים שלו ושל חברים בהנהגה בארגון ובתנועת פת"ח ובשלטון, שמדליקים את תנועת חמאס ומרימים את המאבק המזוין ברצועת עזה ואפילו את סופת אל-אקצא, וכאשר המכותב מנסה להסביר לאותו (מנהיג) שהנושא הוא לא אישי ושמדובר בתופעה שפוגעת בתנועת פת"ח ובהיסטוריה שלה כמו שהיא פוגעת בתושבי רצועת עזה ומזניחה את הסבל שלהם תחת שלטון חמאס ובגלל מלחמותיה, שתשפיע לרעה על ציבור תנועת פת"ח וידרוש לחמאס מה שיעצים את דרכה ומדיניותה, ואף יגביר את הפופולריות ותומכי חמאס בגדה... הוא לא משתכנע והעניין מגיע עד כדי איום סמויות, כאשר המכותב לא ציין שמות ספציפיים אך הוא מאמין שהוא התכוון במאמר או עשוי להבין הקורא שהוא הכוונה.

אנחנו מבקרים את אלה (המנהיגים) על צביעותם ועל כך שהם לא מאמינים ברצינות בדרך המאבק המזוין וביכולתה להשיג את היעדים הלאומיים בזמן זה ובאופן שבו חמאס מפעילה זאת, אלא הם מגנים על תנועת חמאס ועל המאבק המזוין ככיסוי והסתרה על חוסר יכולתם לעשות משהו עבור תושבי עזה ואף לחולשתם לבצע את חובתם בהגנה על העם בגדה מהתנהלות הכיבוש, וחלקם מגזימים בשיבו המאבק כדי להסתיר את שחיתותם, ואילו אלה רוצים להישאר במראה הפוליטי בכל דרך, אפילו על חשבון הדם של תושבי רצועת עזה ועתיד העניין הלאומי. 

אם הם היו כנים בעמדתם נגד המאבק המזוין ובסופת אל-אקצא, מדוע הם לא מעודדים וקוראים למאבק המזוין בגדה המערבית? ומדוע לא פועלים לסופת בגדה בדומה לסופת אל-אקצא, כאשר ההתנחלויות מתפשטות בכל מקום והן מתחרים בתושבים על אדמתם ומאיימות על מקורות פרנסתם? אם הם יעשו זאת, אולי היו מקלים על תושבי רצועת עזה ומפזרים את צבא הכיבוש, כאשר אני חושש מההשלכות הקשות של כל מאבק מזוין כעת מחוץ לקיום אסטרטגיית מאבק מוסכמת לאומית ואף ערבית ואזורית.

מה שקורה בתוך תנועת פת"ח אינו הפצת תפקידים או שמירה על שערת המעווה עם תנועת חמאס וקבוצות המאבק בדיוק מדובר במצב של אותיות נסיעה ומאמץ של חלקם לזכות בתומכים ותומכות בגדה המערבית שבה הם מאבדים את פופולריותם, ואיננו מאמינים שהם מהמרים שהאזרחים בעזה וקבוצות המאבק בעזה יכולים להכות את האויב ולהשיג מה שהם לא הצליחו להשיג בהסכם אוסלו?  
ביקורת על אלה, והם מיעוט בכל מקרה, אינה כי הם בעד מאבק הכיבוש, שכל העם הפלסטיני מתנגד לכיבוש, אלא כי הם מתעלמים מהסבל של תושבי עזה תחת שלטון חמאס ומה שגרם סופתם, גם אם באופן לא ישיר, למוות, הרס ורעב, דבר שמצביע אותם בסתירה לעמדה של רוב תושבי רצועת עזה ואפילו בסתירה לעמדת הנשיא אבו מאזן שהגדיר את תנועת חמאס כילדים של כלב וביקר את סופותיהם ודחק לפירוק נשקם.

התסריט הגרוע ביותר שיכולים לבצע אלה ולמשוך את תנועת פת"ח ואת הארגון בכלל הוא קבלת ניהול משותף של רצועת עזה עם תנועת חמאס, ובזמן שזה רחוק מהמגע כאשר ישנה התנגדות ישראלית, עצם הרעיון יתקבל בהתנגדות על ידי תושבי הרצועה שסבלו ממאבק חמאס ומיליציותיו, ובגלל כך הם יקדמו את תנועת חמאס ויעזרו לה לשוב למראה הפוליטי.