עסקה בלי שלום: אֵלָה על הנייר ודמים על האדמה

במזרח התיכון, ארצות הברית התרגלו למכור אשליות בשם השלום ולשים רעל בדבש של תכניותיה הפוליטיות, המילים מקדימות את המעשים וההונאה מקדימה את הצדק וההצהרות הדיפלומטיות נשקפות באלגנטיות לשונית שמסתירה מאחוריה כוונות שאין להן קשר לשלום. לפני הגעת משלחות הפסגה לשארם א-שיח', לא הייתה שום שקר של שלום אלא חזות בעוד מטוסי Cargo אמריקאיים פרקו את מטעניהם של נשקים בשטחים הכבושים, אשר נמסרו לישראל. ברגע זה נחשף הפן האמיתי של התכנית, הנשיא האמריקני טראמפ שיבח את חברו נתניהו ואמר בגאווה: "אני סיפקתי לך נשקים שאני לא יודע פרטים עליהם, ואתה השתמשת בהם היטב" בהכרה מזעזעת שהסיוע האמריקני משמש להריגת ילדים ואזרחים חסרי הגנה, ומה שמכונה תוכניות שלום המוצהרות אינן אלא מסך שמכסה על רצח והרס ומסתיר את הפן האמיתי של המדיניות האמריקנית באזור.

האתגרים מצטברים והסכסוך לא מוגבל לגבולות הדיבור, אלא תוכניות סודיות מופיעות שמנוהלות הרחק מעיני העולם, כאשר האנושיות נדחית בניהול מסמכים והזכות מוחלפת ביכולת להריג ולשלוט.

פסגת שארם א-שיח' באוקטובר 2025 הייתה התמונה האחרונה במחזה הארוך הזה, הנשיא האמריקני התכנס יחד עם מספר נשיאים ומלכים ערבים ובינלאומיים תחת דגל "שלום ושגשוג מתמשך" וניתן לנו מסמך חדש שמחזיק הבטחות מרהיבות וכותרות אידיאליות, אך הוא התמקד בפריט אחד ברור: הפסקת המלחמה בעזה مقابل שבויים ישראליים ללא שום פרט על תכנית שלמה לשלום. ומה שצריך לשים לב אליו הוא שגם ההתחייבות הזאת הגיעה מהנשיאים שאינם כפופים למדיניות האמריקנית הישירה, אשר הודיעו על נכונותם להשתתף מסיבה אחת בלבד, שהיא הפסקת מלחמת ההשמדה וההרג של ילדים, אפילו זמנית, בעוד ההודעה בעצם היא ריקה מהמעשה ורטוריקה שמכסה על חוסר יכולת פוליטי בטיפול במהות המשבר.

"ההודעה על שלום ושגשוג מתמשך" נראתה אלגנטית ומסודרת בניסוחה, אבל היא לא הציעה שום התחייבויות מעשיות או לוח זמנים ברור. לא היה שיח על נסיגה של צבא הכיבוש מעזה ולא על ערבויות שמונעות חידוש המלחמה, ולא אפילו שום רמז על זכות ההגדרה העצמית של الشعب הפלסטיני. שלום כתוב בדיו רכה אך אינו נוגע במציאות, שלום על הנייר לא על האדמה.

מה שאירע בשארם א-שיח' לא היה רק הודעה ריקה אלא חלק מתכנית רחבה יותר שהושקה בשם "העסקה הגדולה ביותר לשלום", על הנייר נאמר שהיא כוונה ל"שיקום עזה" ולהשגת יציבות באזור, אך במציאות, זה היה הצעה פוליטית מחושבת לחיזוק ההגמוניה הישראלית ולייפוי פני הכיבוש ולהחזרת רעיון "השלום הכלכלי" שמחליף צדק בעזרה וסמכות בהשקעות, ולא ניתן היה להחייב את ישראל, שהרסה, לפצות את הפלסטינים, בין אם פגעה באזרחים ובילדים או הרסה בתי חולים, בתי ספר, דרכים, בניינים, ורשתות מים וחשמל.

כשמנהיגים דיברו על "סיוע לעזה" ו"בניית עתיד טוב יותר לפלסטינים", הם התעלמו מהזכויות הבסיסיות: זכות ההגדרה העצמית, הקמת מדינה עצמאית, וההתחייבות לגבולות 1967. ועד כדי כך שההודעה הזו הוציאה מכלל פעולה את הסכם אוסלו שבו השתתפו וגידלו, וסיימו את פתרון שתי המדינות והחליפו אותו בתכנית אשלייתית. ובברור, אותו "הרגש ההומניטרי" לא היה אלא מסך עשן עבה שמסתיר תכנית מתוכננת לספוג את הכעס העולמי ולייפות את פני הכיבוש.

פסגת שארם א-שיח' הפכה לעסקה מושגת היטב שהשתתפו בה מנהיגים ערבים ומוסלמים לצד מעצמות גדולות כדי להציג תמונה של "אחדות מקומית", בעוד שההנהגה הפלסטינית הושמעה לרקע ודגל פלסטין נעדר מהשולחן המרכזי, והמסר היה ברור: הפלסטינים הם נושא שמדברים עליהם ולא אתם, וכופה עליהם ולא שואלים אותם אפילו. היו ניסיונות מס טראמפ לאסוף את חברו, פושע המלחמה ורוצח הילדים נתניהו, עם כמה מנהיגים ערבים כדי להסיר ממנו את ההאשמות האלה, אך זה נכשל בעקבות עמדת טורקיה ומספר ערבים, מה שחשף את הפער העמוק בין התעמולה התקשורתית לבין המציאות הפוליטית השבורה וחשף את כוונות טראמפ הרעות.

מאחורי לשון השיקום והפיתוח שהראו כאילו יינתן לפלסטינים מסתתרות סעיפים מסוכנים יותר, התכנית האמריקנית לא הכירה בסמכות הפלסטינית, ולא דיברה על פתרון שתי המדינות, אלא فرضה תנאים ביטחוניים מחמירים: פירוק הנשק של הגורמים לפני כל דיון על ההגדרה העצמית וההכרה במדינה הפלסטינית או אפילו על הסיוע והשיקום. בזמן שמובטחות הבטחות לשיקום עזה, דחפני הטרקטורים פיצעו דרכים להתנחלויות בגדה בתמונה המדגימה את הניגוד בין דברים ומעשים.

והדבר המסוכן ביותר במצב הוא מה שנקרא "ריביירה עזה", פרויקט תיירותי עצום המתוכנן בשם השיקום אבל ביסודו זו ניסיון להפוך חלקים מעזה לאזורי השקעה כמעט ריקים מאנשים שמנוהלים על ידי חברות זרות עם הכבדה על תושבי עזה, ודחיפתם לנדוד או לקבל תפקידים שוליים בכלכלה חסרת ריבונות, שיקום בלי בן אדם ופיתוח בלי כבוד ושוד הגז של עזה ופתיחת הדרך "בן גוריון" שיש להם תכניות בכך כחלופה לתעלת סואץ.

נוכח מציאות זו, לא נותרה להנהגה הפלסטינית אלא לפעול ברצינות בשדה הבינלאומי ולהיפתח לכוחות הגדולים וללחוץ דרך האומות המאוחדות ובית הדין הפלילי הבינלאומי כדי לכפות מסגרת מחייבת לכל תהליך שלום אמיתי המבוסס על גבולות 1967 והחלטות הלגיטימציה הבינלאומית, והוא הדרך היחידה לשמור על הזכויות הפלסטיניות, כי שלום שנמכר ללא זכויות וללא ריבונות וללא התחייבות למשפט הבינלאומי איננו שלום אלא תרמית פוליטית שמיועדת להמשיך את הכיבוש ולייפות את פניו בפני העולם.

מה שיצא מהפסגה בשארם א-שיח' אינו אלא חצי דיבור שביר בתוכנו ומרמה בהבטחות, שמניח הגנה דיפלומטית אלגנטית לצדדים המשתתפים שמוסרת על חוסר הצלחה שלהם ושאגו בשתיקה על מלחמת ההשמדה, ומותירה את הפלסטינים תלויים בין ההבטחה לבין המציאות ומניחה את חנייתם ורוצחת את התנגדותם, עסקה זו איננה שלום אלא הצגה פוליטית לייפות את פני הכיבוש ולהמשיך את ההגמוניה בכוח ובכסף, האמת ממתינה למעשה אמיתי על האדמה לא דברי בלטות ולא הצהרות מוקפצות, פעולה מחזירה עשייה מכובדת ושומרת על הזכויות וממחישה ששלום אינו נמכר באשליות ואין הוא מכוסה במילים יפות.