הרהורים על המצב הפלסטיני הנוכחי

לפני השביעי באוקטובר 2023, הייתה פלסטין על כיסא החשמלאי של האמריקאים, ובנימין נתניהו הכין את כלי הנשק שלו ואת הסכינים לשחיטה פוליטית, והפך לשלב של "קביעת גורל" הסכסוך believing that the Palestinian "division", the Arab "normalization", and the world’s preoccupation with the Russo-Ukrainian war, including European preoccupation, were his historical opportunity that may never be repeated, and therefore he publicly announced through the mouths of his most extreme followers in the "fascist government coalition" that the options for the Palestinians had become limited and restricted to three options:

אלא להכנע, או למות, או להיגרש ולהיתמך. ונתניהו הכין את המפות המפורסמות שלו, והחל להסתובב בהן מסביר ומבהיר ומתפאר כיצד פלסטין נמחית בהסכמה אמריקאית, בהסרת עיניים ערבית, ובשתיקה אירופית לפחות מאלה שברחמם.

הדברים בזמן ההוא הלכו כפי שדיבר נתניהו ורצה, והגדה המערבית הייתה זירת ההכרעה הראשונה, believing that the Gaza Strip entered a stage of "bargaining" over the continued existence of the Hamas authority in exchange for quiet, and in exchange for keeping the sector outside the political calculation by perpetuating the separation from the West Bank, and dealing a lethal blow to Palestinian national identity, thus allowing him to quietly achieve his historical project of eliminating Palestinian national rights and transforming them into living needs, not only in the West Bank, but also in the sector, after cementing its separation.

עד אז היה ה"ימין" הפשיסטי מפוכח לאור חזונו, והיו לו מה"עובדות" מספיקות ואפילו עוד כדי לאמת את דיוקו של החזון הזה.

כאן היה המצב הישראלי מה שהטעה את עצמה או לעיוותה העובדות הללו על ידי גורמים מעורבים מהכותרת היחידה והגדולה היא העיוות האידיאולוגי, אשר בדרך כלל גורם, ובתנאים הישראליים הייחודיים, לאחד הסיכונים ההרסניים ביותר על כל מערכת פוליטית, ועל מדינות בכל עוצמה, ועל צבאות בכל יתרון, ועל חברות בכל אחת מהן, לא משנה עד כמה חזקות…

ואני מאמין שכאן ספציפית יוחנן הסנואר שאפת להכניס שקט, והכין את כל הגורמים ה"חמאסיים" החיוניים למבצע ה"שיטפון"> , פעל מכה אסטרטגית עצומה, והפיל על מדינת הכיבוש את האיזון שלה, ואת הלכידה השבירה של החברה הישראלית, ואת צבא הכיבוש וב параметр Служба حکцел וה侉** על יכולותיה ההתקפות היו מעפילים לכוונה שהעלתה על המוקד לאחר ש-הערה של מסר.

ולחזור עתה לדרשותיו של הסנואר, שקדמו והכינו את המכה הזאת, נוכל להבין את מניעיו ממנה. בקצרה, הוא חושב בפנימיות הפוליטית שלו כי "חמאס" תתמודד עם גורלה ברגע פוליטי קרוב, או שהיא תשחק את המשחק של השלטון, ותשתדל במאבקה כדי לשמור על שלה תחת תנאים ישראליים בהכרח יובילו לסוף שלו, או שתהפוך את המשוואה, תהפוך את השולחן מה שעלול להוביל לסיום שלטונה, ואולי גם לצמצם את תפקיד המאבק שלה, אך במחיר שמציב את מדינת הכיבוש במבוי סתום היסטורי חדש, ומציג את צבאה, ואף את כל החברה שלה בפני עובדות חדשות ששונות במהותן, מהעובדות שראה נתניהו "מבשלה" להתנפל על זכויות לאומיות פלסטיניות.

ובאמת להשיג לאן צלחת "מבעיות כשבושות הספר" ממה שהוא רצה במצב של מדינת הכיבוש, ובסופו של תהליך האם אתה עושה בזמן סודרות של עציה הציונית, כשכונן להיכל אל , ו-שכור בהרבה רעיונות הדין הנוגעים העולם כולו, ובפני תילי עולם כולו.

והתוצאה הייתה כי מדינת הכיבוש הפכה עכשיו למוקד רשע ואחר והרג את דרכם, הפכה לגוף לאהובן שאיבד הכל, איבד את שמו של צבאו, איבד את אינדיבידואליות הגוף שלו ב" הדמוקרטיה" היחידה שבאזור, איבד את ביטחונו, והפך לישות עם האבטחה הנמוכה ביותר בעולם, ואיבד את כלכלתו שבינתיים נחשבה כצמיחה דינמית ומודלית, ומצטיינת בתחום ששת התאגידים, את דרְכָתוּ פיקוחיתמה. < /strong>

כמובן גם איבד ממשלת הכיבוש את הרשעה שצפויה על ישוונות איומים לתחרות מול נורמוטות העולם, כולם בפני צעדים כה גדולים על כל המהירות שהיו כה בינלאומיות.

וכאן בגרמניה היו הכותרות ומה שצברו כמות ריאלומניות שנמצאו באוכלוסייה כישיבה בדבר המילים שיכולות לא להרתיע באחורי הכותרות, מכל מקום למחוץ.

המכאן מכנסים במאסר תואם עם כוח דינמי ומתאים לכל ואילו גם לעורכות אמריקה בעניינים שלהן, לדחוק אúil החוצה מהגוש.

וכשכבר יחשוב על עשרות אם כן לא העניין. וניתן להציע איזה אלוא בזה הזמן מקרחות ניסיות על ונתייתר גם אטשאל ולסבים בשואות משנות מצפול.

המשק זה מה שקמר מאד לשם יכול לנדוד משם ויכולת לעד כן.