הפסקת הטבח בעזה קודם כל חיי אדם חשובים מכל תכנית פוליטית

מחבר: بسام زكارنة

עזה מדממת בכל שעה והדם מכסה את הרחובות, בתי החולים ובתי הספר מתמוטטים תחת ההפצצות הבלתי פוסקות ואזרחים מתים ללא הפסקה, ילדים, נשים וזקנים חיים בפחד בכל רגע. בתוך הטירוף הזה נשאלות שאלות פשוטות וכואבות בכל פינה: מתי ייפסק הירי? מתי יגיע הסיוע כדי להציל את חיי האנשים ולהפסיק את מלחמת ההרעבה ולבנות מחדש את מה שהתמוטט? ומי יגן על חפים מפשע מהמוות היומיומי הזה שלא רואה איש.

כל תכנית פוליטית, לא משנה אילו סיסמאות יש לה על שלום או שיקום, נכשלת אם היא לא שמה את הפסקת ההריגות והשמדות כאחת מהעדיפויות העליונות והדחופות, הפלסטינים לא יכולים לחכות עד שיתווכחו על סעיפים פוליטיים או להעביר כלי נשק או תנאים לא ברורים כי החיים נהרסים מדי יום.

הדרישה הישראלית לפרק את הנשק של חמאס מוגשת לעיתים קרובות כדרישה מוקדמת להפסקת אש, אבל למעשה היא פותחת דלת לשרשרת דרישות מתגלגלות שאין להן סוף, הכל מתחיל בהשמדת רקטות ויכולות צבאיות ואז מתמשך להשמדת המנהרות, אחר כך למסירת הק领导ות ואז להריגתם ולביצוע חקירות חוזרות ונשנות וכל הפרה קטנה או דבר חסר מסתמנת כעילה להמשך ההפצצה, בדרך זו כל הפסקת אש פוטנציאלית מתהפכת למבחן מתמיד לפלסטינים בעוד הכיבוש נשאר דומיננטי ללא רסן וההרג היומיומי של אזרחים נמשך. מנגנון זה מראה כי כל תכנית פוליטית או סיסמאות על שלום נשארות ריקות אם הן לא מקדימות ערבויות להפסקה קבועה של שפיכת הדם והגנה על חיי האנשים באופן מיידי.

התכנית האמריקאית-ישראלית שהוכרזה לאחרונה, ושבה לא השתתף הצד העיקרי, הפלסטינים, לא הציעה מנגנון מחייב שיפסיק את ההפצצות מיידית או יגן על האזרחים, אלא התמקדה בדרישות ארוכות טווח שאין להן קשר להצלת חיים עכשיו, הפלסטינים זקוקים היום להפסקה קבועה של הטבח, הכנסת סיוע הומניטרי והגנה על האנשים באופן מיידי לפני כל משא ומתן פוליטי.

הקהילה הבינלאומית, אפילו הערבית והאסלאמית, לרוב מסתפקת בניהול המשבר במקום לפתור אותו, חוששת מהממסדים הגדולים או מהשלכות ההתערבות הישירה, מה שמשאיר את האזרחים ללא הגנה אמיתית בפני מכונת ההרג המתמשכת.

המסר ברור: החיים האנושיים קודם כל ואחר כך כל תכנית פוליטית, ואין שלום או שיקום אמיתי אם ההפצצות ממשיכות ואם הכיבוש נמשך ללא רסן. הפסקת האש והגנה על האזרחים אינן בחירה אלא חובה אנושית דחופה על הקהילה הבינלאומית ועל הצדדים השולטים במאבק.

עד שזה יקרה תישאר עזה כותרת לטרגדיה היומיומית והשאלות הפשוטות בנוגע לחיי האזרחים יישארו ללא תשובה. יש לשים את העדיפות על הפסקת המוות והגנה על אנשים לפני כל סעיף פוליטי או תכנית ארוכת טווח.