מה אחרי ועידת ניו יורק לתורמים? כסף חירום או פתרון בר קיימא?

מחבר: د. سعيد صبري

בין 1.2 מיליארד דולר נדרשים ל-198 מיליון דולר מחויבים… העמימות של העתיד הכלכלי הפלסטיני נמשכת

התורמים הבינלאומיים התכנסו בניו יורק בתחילת החודש, בניסיון לשלוח מסר של תמיכה פוליטית וכלכלית לפלסטינים, وسط משבר כלכלי חמור שמאיים על יכולת הרשות הפלסטינית להמשיך. אך לאחר סיום הנאומים הרשמיים ושקט כיסוי התקשורת, השאלה הבסיסית חוזרת לצוף: מה הלאה? והאם ההתחייבויות הללו יתממשו במציאות בשטח?

תמיכה פוליטית עם חזית כלכלית
ועידת ניו יורק השנה לקחה ממד פוליטי ברור יותר מאשר סתם אירוע לגיוס תרומות. היא הניבה את "ההכרזה של ניו יורק", שהדגישה את זכות הפלסטינים למשאביהם المالية, ודורשת מישראל להפסיק את הניכויים מכספי המסים שמהווים מקור מרכזי למימון הרשות.
ולפי שר התכנון ושיתוף הפעולה הבינלאומי, ד"ר אסطفן סלאמה, גובה ההתחייבויות עמד על 198 מיליון דולר משש מדינות מרכזיות, בראשן סעודיה (90 מיליון דולר), ואחריה ספרד (50 מיליון), וגרמניה (30 מיליון אירו), בצד דנמרק, נורבגיה, וסלובניה. עם הצטרפות הגופים הללו, מספר התורמים התומכים בתקציב הפלסטיני עולה ל-16 גופים בינלאומיים.

הביצוע הוא האתגר האמיתי
בעוד שההודעה על הסיוע שולחת מסרים של רגיעה, המציאות הכלכלית של הרשות מחייבת קצב שונה. המשבר הולך ומתרקם, והגירעון הכלכלי מתעצם, בעוד שהממשלה נתקלת בקשיים מתמשכים בתשלום משכורות ובמתן שירותים. מכאן עולה הצורך בהעברה מהירה של ההתחייבויות, במיוחד כשהשר סלאמה הזהיר על האיטי של המסלולים האלטרנטיביים כגון הבנק העולמי או מנגנון "פיגאס", קורא לאמוץ העברה ישירה לרשות הפלסטינית.

תמיכה מותנית ברפורמה
המסר המשתמע שהועבר מהוועידה לא היה חסר מעיני המפקחים: הסיוע לא מגיע ללא תועלת. התורמים היום דורשים לבצע רפורמות מבניות ברמה המנהלית, כולל שיפור הגבייה, טיפול בהשאלות נטו, וחיזוק השקיפות ומערכת השלטון. דרישות אלו עשויות להיראות קשות בהקשר הפוליטי והכלכלי, אך הן גם מציעות הזדמנות לארגון הבית הפנימי ולמניעת דליפת הכספים.

ישראל: מכשול מתמשך בנוף הכלכלי
לא ניתן להפריד שום דיון כלכלי מהגורם הישראלי. ישראל עדיין מחזיקה כ-12 מיליארד שקלים מכספי המסים, שולטת במעברים, מה שהופך את הכלכלה הפלסטינית לבני ערובה להחלטות פוליטיות. זה מה שגרם לפקידים פלסטינים לדרוש לחץ בינלאומי אמיתי כדי להבטיח הפסקת מדיניות אלו, ולהבטיח גישה למשאבים לבעליהם החוקיים ללא ניכויים או מכשולים.

פער מימון... ושאלת הקיימות
מבחינה מספרית, ההתחייבויות רחוקות מלהשלים את הצרכים המינימליים. הוועידה שמה לה למטרה לגייס 1.2 מיליארד דולר, בעוד שהסכומים המוצהרים לא חצו את ה-16% מהמטרה הזו. והגרוע מכל הוא שחלק מההתחייבויות הללו לא חזרות, בזמן שהרשות זקוקה להתחייבויות המוארכות לכמה חודשים.

עם חשבונית משכורות חודשית של כ-260 מיליון דולר, הכספים המובטחים אינם מספיקים ליותר מחודש אחד, מה שמזרים סימני שאלה לגבי רצינות התמיכה והקיימות שלה.
זרמים נוספים... אך הם מותנים בפעולות

בנוסף למה שהוכרז בוועידה, ישנן התחייבויות נוספות מהבנק העולמי (95 מיליון דולר) ומהאיחוד האירופי (300 מיליון אירו), אך חלק מזה עדיין לא הועבר. כמו כן, התהליכים הבירוקרטיים והדרישות הטכניות עשויים לעכב את הגעתן, מה שמחייב תיאום מהיר בין الجهات הנוגעות בדבר.

משבר ללא אופק אם הפוליטיקה לא תזוז
למרות חשיבות ועידת ניו יורק, היא אינה מציעה פתרון כולל למשבר. המצב הכלכלי הפלסטיני נותר שברירי, תלוי בתמיכה חיצונית בלתי נגישה, לאור הכיבוש המתמשך ועיכובי הרפורמות הפנימיות. לכן, הצלחת הוועידה תימדד אם כספים אלו יושקעו במהירות, ויתורגמו ליציבות אמיתית, או אם הם יישארו לכודים בנתונים הסופיים.

סיכום
ועידת ניו יורק עשויה להוות התחלה להזזת המים הסטגננטיים ביחסים בין פלסטין לקהילה הבינלאומית, אך ההשפעה האמיתית לא תתממש אלא אם תישמר הרצון הפוליטי, ותתלווה לתמיכה הכספית רפורמות מקיפות ולחץ בינלאומי רציני על ישראל. אחרת, הרשות הפלסטינית תישאר תלויה על חבלי ההבטחות... בעוד שהמשבר מתרחב.