על נרטיבים ישראליים מנוגדים לרשמיים

מחבר: أنطوان شلحت

למרות התעקשות המוסד הפוליטי בישראל כי המלחמה בעזה מתנהלת בכיוון שמحقق את מטרותיה, ישנו כוח מנוגד להתעקשות זו בניתוחים צבאיים ישראליים וגם פוליטיים רבים. כבר לא מתפרסם, לפי מה שמתפרסם בתקשורת הישראלית, שיש חילוקי דעות בין המוסדות, הפוליטי והצבאי, שהתגלו, לדוגמה, בכל מה שקשור לחדירה הקרקעית הנוכחית לעיר עזה אשר שואפת לכבוש את העיר. חלקם ציינו כי הרמטכ"ל של צה"ל, הזרוע הכללית לאייל זמיר, "התווכח" עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בענייני חדירה זו עד לרגע האחרון, והמשיך ללחוץ, לשווא, כדי להשיג עסקת חילופי שבויים חדשה.

בהתמקדות במה שפורסם על ידי המומחים בתחום הפלסטיני, יש לציין כי ההכחשה שלהם לנרטיב הישראלי הרשמי אינה נוגעת רק להתנהלות המלחמה בעזה וכיצד היא התפתחה, אלא היא חורגת מזה לעבר תחזית מהעשויים להתפתח ממנה, וגם מה ייתכן שהמהלכים של ישראל לאור הכרה גוברת בינלאומית במדינה הפלסטינית יגרמו. מה שמחייב עצירה מהירה.

ראשית, בכל הנוגע למהלכים הצבאיים האחרונים של ישראל במלחמה בעזה מאשרים רוב המומחים הללו כי השאיפה להכניע את חמאס אינה מציאותית, ושלמאבק שלה אין סוף. וכפי שכתב אחד מהם במדויק (המזרחן אייל זיסר): לא תבוא כניעה מ"חמאס", ולא תונף דגל לבן. לא ישנם סיסמאות לדברים שאין אפשרות ליישם, אלא יש לדרוש מטרות ברורות ומוגדרות.

ובזירה הפוליטית, מתמצתת הגישה של רוב המומחים הללו, מבחינה מהותית, את הדברים הבאים: ההתקפה "סערת אל-אקצא" גרמה לקריסה של הבסיס החשוב ביותר במושג שהייתה מאמצת ישראל לגבי הסוגיה הפלסטינית, וניהולו של נתניהו, שנשען על האמונה שיש פוטנציאל רחב להנחלת נורמליזציה עם העולם הערבי, ללא הסכם על הסוגיה הפלסטינית, בהנחה שהעולם כבר לא מתעניין בפלסטינים. לפיכך, אין הכרח לקבל החלטות חד משמעיות, אלא די בניהול הסכסוך ושאיפה ל"שלום כלכלי" כמטרה עליונה.

ומזרחן ישראלי אחר (מיכאל מיילשטין) החליט להתמקד במה שמתרחש בגדה המערבית, והצביע על כך שהסיפוח של הגדה המערבית מתממש, גם ללא הודעה רשמית. הוא מעריך כי ייתכן להיווכח בהסלמה עם הכרת מדינות נוספות במדינה הפלסטינית. ובין הדברים שגילה והפך למעגל ישיבה, הוא כי שר האוצר הישראלי, בצלאל סמוטריץ', שהוא שר שני במשרד הביטחון ואחראי על ההתיישבות בגדה, התחיל לחזור ולומר שיש צורך ב"שינוי הדנ"א של הגדה המערבית" כדי להגיע למה שהוא תיאר כ"נקודת האל-חזור שלא תאפשר הפרדה בין שני העמים", כלומר לא תאפשר הקמת מדינה פלסטינית ברת קיימא.

והמזרחן המומחה הזה חשף לאחרונה כי הוגש תכנית עבודה מפורטת להשגת התפיסה הזו, המתואמת עם "תכנית ההכרעה" שהפיץ סמוטריץ' ב-2017, והיא קובעת: סיפוח 82% מהגדה המערבית (כולל קלקיליה וبيت לחם), והקמת כיסים פלסטיניים בשיטת ה"בנטו-סטנים" שהוקמו על ידי משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.

ואולי ישנה חשיבות רבה לציין לבסוף שאלו המומחים הרבים, ועוד כמה אנליסטים פוליטיים, רואים כי תגובה חזקה יותר מהעולם הערבי עשויה להיות מועילה. ואם השפעה כזו לא מתאפשרת לגבי נתניהו, יש לכוון את הלחץ לעבר הנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ, שנראה כי הוא היחיד היכול לעצור את הממשלה הישראלית, הוא זה שהכריח להקפיא את תכנית הסיפוח בשנת 2020 בתמורה ל"הסכמי אברהם", והוא זה שהטיל לחתום על הסכם הפסקת אש הקודם, והוא זה שמאפשר את המשך המלחמה כיום, ואין אינדיקציות לכך שהוא מפעיל לחץ על ישראל לא בעזה ולא בגדה.