הכדור במגרש הפלסטיני גם

מחבר:  ابراهيم ابراش 

מה שמתרחש ברמה העולמית, באופן עמי ודיפלומטי ובארגונים הבינלאומיים, בהקשר לניצחון לצדק של הבעיה הפלסטינית ולגרסה הפלסטינית, למרות כל הבלבול שמקיף את ההכרה במדינה, הוא דבר חשוב שמציב לראשונה את מדינת הישות הציונית וגרסתה ואת וושינגטון במצוקה אמיתית. והחשוב במה שמתרחש הוא חיזוק הקשר בין עם פלסטין לארץ פלסטין ולמדינה הפלסטינית, גם אם המעבר משלב ההכרה במדינה פלסטינית שאינה חברה מלאים לשלב מדינה חברה מלאה תחת כיבוש ולאחר מכן לשלב השגת העצמאות ונסיגת ישראל משטחי יהודה ושומרון, ירושלים ורצועת עזה, והקמת פלסטין עם בירתה ירושלים המזרחית, כל זה דורש זמן ומאמץ רב, לא רק ברמה של מדינות העולם והסדר הבינלאומי אלא גם ובמיוחד מהצד הפלסטיני, להמשיכו ולחזק את הדחף הבינלאומי.
אני מאמין שישנן שתי צעדים חיוניים ודחופים שעל הפלסטינים לנקוט:
הראשון מצידו של חמאס, היא חייבת עכשיו ובמהלך מושב ועידת ניו יורק לפתרון שתי המדינות להכריז מהדרגה הפוליטית הגבוהה ביותר כי سازمان השחרור הפלסטיני היא הנציג הלגיטימי והיחיד של כל העם הפלסטיני ולסמוך על הארגון בשיתוף פעולה עם מצרים וכל גורם ערבי ובינלאומי בכל מה שקשור לתיק רצועת עזה, בענייני אזרחיים, צבאיים ונשק וענייני החטופים הישראלים, בייחוד שבריטניה וצרפת מקשרות פתיחת שגרירות לפלסטין בזיכוי החטופים, גם כאשר אין למדינת פלסטין, לא לארגון השחרור ולא לרשות כל קשר למלחמה שהתרחשה ברצועת עזה!
הצעדים השניים מהנהגת منظمة השחרור להכריז על קריאה דחופה לפגישה מחוץ לשטחים הכבושים, ויכולה להיות במשרד הליגה הערבית, לכל הפלגים, מוסדות החברה האזרחית הפעילים ודמויות לאומיות ואישיות להסכם על תוכנית מפה דרכים למה ניתן לעשות לאחר סיום הפעילויות של ועידת פתרון שתי המדינות ומפגשי האסיפה הכללית של האומות המאוחדות.