בחוקה ובחוקה הזמנית (3- 3)

מחבר: جهاد حرب

(1) גורמי הצלחה וכישלון לחוקה הזמנית

אין צורך לומר שהכנת חוקים אינה עניין טכני, אלא מדובר בעניין פוליטי מובהק, שכן היא מתורגמת את ההסכם החברתי ברכיביו השונים למסמך חוקה המארגן את המוסדות הפוליטיים ואת הקשרים ביניהם, ומקבע את הכללים הבסיסיים לזכויות האזרחים וחירויותיהם, כלומר, אופן חייהם של האנשים ושל הדורות הבאים. היא מגשימה את העושר התרבותי של העם הפלסטיני ואת ההתפתחות החברתית שלו, ומביאה לידי ביטוי את שאיפותיו ותקוותיו הפוליטיות.

הגעה למסמך כזה דורשת להפעיל את כללי ההצלחה להכרזה החוקתית "החוקה הזמנית" על פי ניסיונות בינלאומיים, ובמיוחד הערביים שבהם, הנמצאים ב: (1) קביעת גבול זמן מוגדר לתקופת המעבר הקשורה בלוח זמנים להשלמת החוקה הקבועה. (2) קיום הסכמה לאומית המבוססת על שותפות של כוחות פוליטיים וחברתיים שונים בניסוחה כדי להבטיח את הלגיטימיות שלה. (3) הכללת עקרונות מעל לחוקה (זכויות וחירויות, הפרדת כוחות) המחייבים את המחוקק הבא. (4) קיום כללי גמישות המעניקים מרחב לשלטון מול קביעת פיקוח נוקש ותחומים המונעים רודנות. (5) קיום מנגנון ברור לניסוח החוקה הקבועה כמועצה מכוננת או ועדה נבחרת. (6) קיום ערבויות לביצוע, כמו קיומם של מוסדות פיקוח או תמיכה בינלאומית/מקומית המונעת הפיכה על תקופת המעבר.
בעוד שהגעה למסמך החוקתי הזה דורשת להימנע מסיבות כישלון החוקים הזמניים שהופיעו בניסיונות המתקיימים במדינות ערב, שהיו: (1) חוסר ההסכמה הלאומית בניסוחה בהחלטה חד צדדית או תחת שלטון זמני שאינו נבחר. (2) הארכה הבלתי מוגבלת שגורמת לכך שה"זמני" יהפוך לקבוע ללא מסלול מכונן ברור. (3) ריבוי ההכרזות החוקתיות שמשנות את הכללים בהתמדה, מה שמאבד את הלגיטימיות שלהן. (4) קריסת השותפויות וחוסר האמון בין הצדדים וכוחות הפוליטיקה. (5) הזנחת הלגיטימיות الشعبية כגון عدم הצגת הטקסטים לדיון ציבורי או למשאל.

(2) שאלות לגיטימיות בנות קיימא

הצו הנשיאותי לגבי הכנת החוקה הזמנית מחדש מציב שאלות מהותיות שיש להשיב עליהן; כמובן, בנוסף לכללים העקרוניים הנ״ל, על ועדת ניסוח החוקה הזמנית להתחיל את תהליך הכנה סביר ותקציב נדרש לניסוח ההכרזה החוקתית המתוארת כחוקה זמנית, ו-(2) מהי האופי והגודל של החוקה הזמנית, כלומר, האם היא תהיה מפורטת או תכלול עקרונות מרכזיים לניהול השלטון בתקופת המעבר. (3) איזה מערכת פוליטית תקים החוקה הזמנית, מערכת דמוקרטית פרלמנטרית כפי שנאמר במסמך הכרזת העצמאות כהיותה מסמך מעל לחוקה, או מערכת דמוקרטית נבחרת כפי שהוצג בחוק הבסיסי הפלסטיני, או מערכת נשיאותית כפי שפורט בטיוטות החוקה במטרה לחזק את כוח הנשיא, (4) מנגנון ה"תערובת הקסומה" לאחות בין הניגודים המצויים בחוק השני של הצו להקמת ועדת ניסוח החוקה הזמנית, המהווים מסמכים פוליטיים ומשפטיים כהנחיה לוועדה בניסוח החוקה הזמנית, דוגמת "מסמך הכרזת העצמאות ועקרונות המשפט הבינלאומי, ההחלטות של הלגיטימיות הבינלאומית ופרוטוקולי זכויות האדם הבינלאומיים" מול "ההסכמות שנחתמו על ידי אש"ף (כמו הסכם אוסלו) או המדינה". (5) מהי מידת הפתיחות ושיתוף הפעולה עם עדות ופוליטיות חברתיות פלסטיניות וארגוני החברה האזרחית, ואופי וצורת השיח הציבורי ברמה המקומית במחוזות, ערים, עיירות, כפרים ורבעים, כהיותו בסיס לקבלה ציבורית והסכמה לאומית לגבי ההסכם החברתי שייסד ועדת ניסוח החוקה הזמנית. (6) כיצד תטפל ועדת ניסוח החוקה הזמנית בשאלת אישורה כמוצא לאומי או ממשלתי דרך מוסדות אש"ף או דרך משאל ציבורי שיתקיים בשטחי מדינת פלסטין הכבושה.

 

(3) סיכום

לדעתי, כל המלצה פוליטית לגבי עתיד המסמך החוקתי או "חידוש ההסכם החברתי" המארגן את עתיד הפלסטינים דורשת קביעה של מועדים וזמן כדי לסיים את התקופה המעברית, על ידי חיבור לתהליך מכונן לאישור החוקה של מדינת פלסטין עם השגת צעדים מעשיים לקראת עצמאות או אחדות לאומית, ומה שיידרש מכך הוא: (1) השקת שיח לאומי כולל בשיתוף עם הגינאים والכוחות החברתיים בנוגע לעתיד החוקה. (2) אימוץ עקרונות מעל לחוקה המחייבים הכוללים: זכויות בסיסיות, חילופי שלטון בשלום, הפרדת כוחות, ועצמאות השפיטה. (3) ביצוע_changes זמניים בחוק הבסיסי לשם החזרת האיזון בין הכוחות והגבלת הסמכות השלטונית עד ניסוח החוקה הקבועה. (4) חיזוק הלגיטימיות הציבורית באמצעות משאל ציבורי על כל חוקה חדשה.