מעבר להיסטוריה של סוריה

מחבר: رامي منصور

קשר פומבי עם ישראל מצד המשטר החדש בדמשק או ההנהגה הדרוזית הסורית אינו נחשב יותר לדחייה או לגינוי. הפגישה של שר החוץ הסורי עם שר ישראלי הפכה לחדשות עוברות, שגרתיות, ונראה כי העוני של המציאות הערבית, ובפרט הסורית, הפך את המפגשים הללו לפחות רשעים, בניגוד למה שנחשב פעם בסוריה.

ובאמת, הקשרים בין ישראל להנהגה הסורית אינם חדשים, והם חוזרים לימיה של סוריה שלפני העצמאות, כאשר הוועד הלאומי בדמשק, שהוא הזרם הפוליטי המרכזי אז, ניהל קשרים ומפגשים רשמיים עם נציגים של הסוכנות היהודית בשנות השלושים של המאה ה-20. יתרה מכך, המודיעין הציוני גייס אז סוכנים מקרב הוועד הלאומי. כמו כן, הקשרים של הסוכנות היהודית עם הר הדרוזים אינם חדשים, הם החלו באמצע שנות השלושים בעזרת דמויות מדרוזי פלסטין, במטרה למנוע צעירים דרוזים מלהשתתף בלחימה לצד המרד הפלסטיני הגדול נגד המנדט הבריטי והפרויקט הציוני.

והוזי אשליות גדולות סביב הקשרים הללו, בדיוק כפי שקורה היום. לדוגמה, הוועד הלאומי הסתמך על הקמת קשרים עם הסוכנות היהודית בפלסטין בטענה לנצל את ההשפעה הפוליטית והכלכלית של היהודים בבירות המערב, ובשליטת התקשורת המערבית, וההבנה עם הסוכנות היהודית, גם אם על חשבון זכויות העם הערבי הפלסטיני, משרתת את מטרת העצמאות הסורית. אולם המטרות הציוניות מהקשרים הללו היו הפוכות. התנועה הציונית שאפה דרך הקשרים הללו לדכא את המרד הפלסטיני הגדול ולמנוע מהעם הסורי לתמוך במרד באמצעות אנשים ונשק, ליצור פער בין התנועה הלאומית הסורית לבין התנועה הלאומית הפלסטינית, ולעזור בהגירה של פלסטינים לעיראק ולמקומות אחרים, במטרה להקים מדינה יהודית בפלסטין. כמו כן, הסוכנות היהודית התנגד לעצמאות סוריה, אלא חתרה לקרוע אותה גיאוגרפית דרך בריתות עדתיות.

כמו כן, במקרה של הר הדרוזים, ד"ר מחמוד מחארב מציע בספרו "הקשרים הסודיים בין הסוכנות היהודית להנהגה הסורית במהלך המרד הפלסטיני הגדול" (גשרים לתרגום והוצאה לאור, ביירות, 2021) שורה של מסמכים ציוניים רשמיים המתעדים את הקשרים האלו בשנות השלושים של המאה שעברה, אשר נבנו על אשליות מכמה מההנהגה הדרוזית, בנוגע לאפשרות של תמיכת הסוכנות היהודית בדרוזים הסורים בהקמת ממשלה עצמאית באמצעות ההשפעה היהודית במערב, וסיוע בדבריי כלכלה בכפרים הדרוזיים העניים, ופיתוח החקלאות על ידי מספקת יועצים חקלאיים, כמו גם מתן שירותים רפואיים, ועד ניסיון לערב את סולטן باشا אל-אטרש בפרויקט הגירת דרוזי פלסטין להר הדרוזים בתמורה לכסף, באמצעות השקר על מתח עדתי בין המורדים הפלסטינים לכפרים הדרוזיים.

אך מהצד השני, המטרה הציונית מהקשרים הללו לא הייתה לפתח את הכפרים הדרוזיים בהר, ולא לפתח את החקלאות והכלכלה, אלא למנוע מצעירים דרוזים להצטרף למרד הפלסטיני, ולגרום לדרוזים להסכים על הפרויקט הציוני על חשבון זכויות העם הפלסטיני, ולהגר עשרת אלפים דרוזי מפלסטין להר הדרוזים ורכישת אדמותיהם. תוכנית ההגירה נכשלה משתי סיבות עיקריות, חוסר יכולת הסוכנות היהודית לממן אותה במהלך מלחמת העולם השנייה, שכן התנאי להגר היה לבנות כפרים חלופיים לדרוזים בהר ורכישת אדמותיהם בפלסטין, וכן סירוב רוב הדרוזים בפלסטין להגירה הכשיל את התוכנית.

לכאורה, ההיסטוריה חוזרת על עצמה, שכן הוועד הלאומי הסורי לא הרוויח דבר משתף פעולה עם הסוכנות היהודית, מלבד כספים לכמה אנשים שהתגייסו להעסקה למען התנועה הציונית, כמו גם הסוכנות היהודית לא ניצלה את השפעתה במערב לתמוך בעצמאות סוריה, אלא להיפך. ההר הדרוזי לא השיג כלום מהקשרים והאשליות הללו, והוא נשאר במצבו כפי שהיה באותה תקופה.

אם כן, אם אחמד א-שרע מנהל מו"מ עם ישראל בגלוי כדי להימנע מהסכנות שלה ולחזק את הלגיטימיות של שלטונו במערב, ואם המשטר הקודם ניהל מו"מ עם ישראל באופן רשמי ובתיאום, אז הוועד הלאומי עשה זאת קודם לכן בשנות השלושים ולא זכה לרצון המערב ולא העניק לטעויות התנועה הציונית במזרח התיכון. ולא היה להן השפעות הרסניות על הערבים במלחמת 1948, בעניין שיעור החדירה הציונית לסוריה, ניהולה ותקשורתיה, שכן התנועה הציונית באותה תקופה שתלה 280 מאמרים בעיתונים הסוריים, ורכשה חמישה עיתונים סוריים ולבנוניים כדי לקדם את הפרויקט הציוני וליצור פער בין הסורים למרד הפלסטיני, כפי שמעיד ספרו של ד"ר מחמוד מחארב.

אם כן, אם השיח' ההג'רי בונה אשליות על הקשרים עם ישראל, ואם ישראל תתמוך בעצמאות הגבולות בהר הדרוזים ותתמוך בה כלכלית וביטחונית, אז יש לו דוגמה משנות השלושים. לא זו הייתה מטרת התנועה הציונית אז לקשר עם "העם הדרוזי", כפי שכתב אבה חושי, לתמוך "זכות ההגדרה העצמית", אלא לגרום לפער בין הסורים לתנועה הלאומית הפלסטינית, ולסלול את הדרך להגר את דרוזי פלסטין להר. ומדובר בביזור, שהכל קרה באמצעות דמויות מדרוזי פלסטין, שהתייחסו לכך שמציאת התנועה הציונית לבנות כלכלה יהודית משגשגת בפלסטין ייראה בהר הדרוזים. וההר הדרוזי נותר עני לאחר כמעט עשור.

אם כן, כאשר המו"מ של השיח' א-שרע עם ישראל מתנהל כנשיא מדינה שהשטחים שלה כבושים, מדינות מנהלות מו"מ עד במדינה הכבושה, אז השיח' ההג'רי מתקשר עם ישראל כאיש דת ולא כאיש מדינה, וזה הבדל גדול. ובסופו של דבר, ישראל לא תעזוב את השטחים הסוריים הכבושים, ולא תמסור אותם למה שהיא מחשיבה כמשטר סלפיסטי ג'הדיסטי, אלא תשקול להותיר את השטחים הללו בדרום סוריה כאזור השפעה ביטחונית ישראלית, ולא תילחם "במלחמת הדרוזים" בסוריה.

כאילו שלא השתנה דבר; ההנהגה הסורית מכל הכיוונים נראות מתקרבים לישראל כדי לנצל את ההשפעה הציונית במערב לטובתה, כמו שהנהגת הערבים מתקרבת לישראל כדי לקבור את האמריקאים. כמו כן, "ההנהגות המיעוטיות" נראות מתקרבות לישראל ותשוקות כלכליות ולפיתוח כלכלי. כל אלו אשליות.

הוועד הסורי לא השיג את העצמאות על ידי נכונותו לשתף פעולה עם התנועה הציונית על חשבון זכויות העם הפלסטיני, ולא ההר הדרוזי השיג את השלטון העצמאי והפיתוח הכלכלי על ידי הקשרים עם הסוכנות היהודית.

אמר שזה חוסר חוכמה; להאמין שהמו"מ עם ישראל הוא הדרך ללבבות ולמוחות של המערב ולהשגת הלגיטימיות, ולפיתוח כלכלי. אמר שזה בורות ורוח צרה וחוסר יכולות. הניסיון בשנות השלושים למו"מ עם הסוכנות היהודית לא תמך בעצמאות הסורית ולא בשלטון העצמאי הדרוזי ולא ב"הכלכלה הדרוזית", אלא מה שהעלה את מעלת הדרוזים גבוה בתולדות סוריה הייתה עמדותיהם הלאומיות ומאבקם נגד הכיבוש הצרפתי למען העצמאות, כאזרחים לאומיים סורים, ורדיפת הדרוזים היא השאלה הסורית ולא השאלה הדרוזית.

ולבסוף, הצגתי את המאמר בפני צ'אט ג'י בי טי וביקשתי לדון בו, והוא הגיע למסקנה הבאה:

הצעות והמלצות

- הכרח לחזק את המודעות הלאומית הפוליטית, ולפרק את האשליות לגבי אפשרות להסתמך על פתרונות זמניים עם כוחות זרים.

- לתמוך במדינות המקדמות את העצמאות הכלכלית והמדינית, רחוק מהזדמנויות לניצול או חדירה.

- לכבד את המאבק הלאומי וההתנגדות, ולא את השיתוף או המו"מ הבלתי מוגבל שיביא רק לחזרת טעויות היסטוריות.

- הכרח להבין את ההיבטים ההיסטוריים והפוליטיים של כל החלטה, בפרט בהקשר של המו"מ עם כוחות כיבוש או השפעה זרה.

בהתבסס על הצעות והמלצות אלו מצ'אט ג'י בי טי, אפשר לסכם לגבי שלושה שחקנים בנושא הדרוזי הסורי: שהמשטר החדש בדמשק יתמודד עם הדרוזים כאזרחים סורים ולא כעדה שניתן להעניש אותה ולהכניעה על ידי שחרור ידי הפלגים החמושים לבצע טבח המוני; וששינוי הכיבוש הישראלי של האדמה הסורית לשאלה של מו"מ דו-צדדי ביטחוני הנתון לעוצמת הכוחות הנוכחית, מחליש את הצד הסורי ומכניס אותו למצב של איום ולחץ מידי ישראל על ידי נטרול החברה והחוק הבינלאומי; ושעל ההנהגה הדתית הדרוזית ובמיוחד ההג'רי, לשמור על שמו הלאומי והמעמדות ההיסטוריות שלהם בסוריה, ולא להתערב בפרויקטים אזוריים המנוגדים לאומיות הדרוזים ולאינטרסים שלהם כקבוצה וכאזרחים סורים, ולא להפוך את השנאה למשטר ולעקרונותיו כ"דאעש" בעיני ההג'רי, לשנאה כלפי המדינה הסורית; ושראשי דרוזי פלסטין יכבדו את לאומיות האחים שלהם כישראלים ולא כקבוצה עדתית, כי שינוי השתייכות הדרוזית לזהות לאומית מגביר את הסיכון עליהם, סוריה ועכשיו, שהם נחשבים למפרקי גבולות ופיצול, וזה לא נכון לחלוטין; יותר מאשר להדגיש את הדרישה לאחד את סוריה על בסיס אזרחות שווה לכולם.