נקודת אור.. בקרוב מאוד "פلسطין קנטון"

ואללה חברים, חיינו בארץ הזו זמן מתוק ויפה, פחות כאבים וקל יותר לעבור; היינו מפעילים את מכוניותינו בטולכרם, ולא עובר זמן רב עד שהגענו ללב רמאללה, בפחות משעה. ואם עלה על דעתנו לבקר בנצרת או ג'נין או אפילו לחזור לטולכרם, לא היה דבר שימנע מאתנו; הכבישים היו פתוחים והנופים מרהיבים, כמעט שהנשמה הייתה טסה מיופיים. ואם התגעגענו לים המלח, הדרך אליו הייתה קלה ונוחה, ובילוי הזמן על חופו היה הנאה לנשמה וריפוי לגוף העייף.

אך היום, הסיפור השתנה; שטח יהודה ושומרון חולק חלוקה גיאומטרית "גאונית": צפון, מרכז, דרום… ואף יש מי שהוסיף "צפון הצפון" ו"דרום המרכז"!

 - מדינת הצפון: אמירות ג'נין, טאבאס, יריחו והערבה, טולכרם, סלפית, קלקיליה, נצרת.
- מדינת המרכז: אמירות רמאללה ובית חמש.
 - מדינת הדרום: אמירות בית לחם וחברון.

אם החלטת לעבור ממדינה למדינה, או מאמירויות לאמירויות אחרות, דע שהעניין אינו טיול רגיל או מסלול עובר, אלא מבחן קשה; תזדקק להרשאה וכרטיס מגנטי וטוב למנוע, ורכבך יזדקק גם הוא להרשאה דומה.

ישאלו אותך על מצבך: האם אתה נשוי? כמה ילדים יש לך? האם אתה מעל גיל הארבעים? האם יש לך לחץ דם או סוכרת? האם יש לך קרובים מהסבא העשירי שנעצרו אי פעם? האם אהבת אי פעם את מחמוד דרוויש או סמיר קאסם או עבד אלקרים קראמי או עבד רחימ מחמוד? האם יש לך כומתה? האם אתה זוכר שירים כמו "טל סלפי מחייבי" או "חלבה יא פת" או "ולא хабар" או "יא نبض الضفة"?

וחשוב לדעת, לפני הנסיעה שלך, את זמני פתיחה וסגירה של שערים ומחסומים הממוקמים על גבולות מדינתך ואמירויותיך, וכדאי לדעת את השפה העברית כדי להבין את הדרכים המותרות לעבור עבור ערבים, ואת אלו האסורות להם להתקרב אל מסלולים אלה. חשוב לעקוב אחרי חדשות ההתנחלויות המוקמות בכל מקום מ"ממלכת יהודה ושומרון/הגדה המערבית בעבר", לדעת את זמני חגם וחגיגותיהם, ואת חזרת רכבים ובעלי חיים וסוסים של תושביהם למקומותיהם.

אם אתה רוצה לגלות את מקום ואופן הגעתך לכפר או עיירה פלסטינית שאבדה בזיכרונך, עליך לפנות לאפליקציית Waze או למפות גוגל, או לדפי כניסה ולדרכי ההתאגדויות הערביות.

אם תרצה להתפלל במסגד אל-אקצא או בכנסיית הקבר בירושלים, תצטרך לקבל "ויזה" ממשרד ההתנחלות המרכזי בתל אביב, או מסניפים שלה המפוזרים בהתנחלויות הקרובות לאזור מגוריך, ולהציג כל הוכחה שתוכיח שלא נפגעת בעיניך מבעיות ודרכי כותב.

אם התעורר בך געגוע לחיפה, עכו, יפו, בית שאן, צפת, נצרת, אום אל-פחם או רצועת עזה, תצטרך אישור מיוחד ממשרד הביטחון הישראלי, ובטחונות בסכום של מיליון שקל "ערך וקשה", ותעודת חלישות מההיסטוריה והגיאוגרפיה הפלסטינית, וערבות سلامת מרכיבי גופך ומוחך.

וניתן לך לקבל "עזרה ותמיכה" ממשרדי ההגירה הממוקמים במעברי הקנטונים או המדינות והאמירויות הפלסטיניות שהוזכרו לעיל, כדי להקל על נסיעתך והגירתך לאיזו מדינה תבחר בעולם, ולקבל את אזרחותה.

כעת אנחנו חיים ב"פلسطין קנטון": מדינות ואמירויות נפרדות זו מזו; לכל אחת גבולות ומעברים ואמיר, ומסמכים ואישורים, ומועצות מחוקקות ונציגות מקומיות, וממשלה ושרים טכנוקרטים, ומטבע ובנקים וחברות תקשורת ואוניברסיטאות, ובאר גז ונפט ומסננת נפט.

ההתנחלות גוזרת את האדמה הפלסטינית חלקה אחר חלקה, וספינתה שטה ומוטבעת באוקיינוס של הפרויקט ההתנחלותי ההחלפי הציוני האידיאולוגי. ואין לנו כפלסטינים אסטרטגיות, ולא תכניות, ולא מוסדות לתמוך ולחזק את האזרח הפלסטיני במולדתו; מבנים לאומיים ופוליטיים וממשלתיים וכלכליים וארגוניים ומדיניים משותקים. לא פנינו עדיין לנשאל במשך מאה שנה מן ההיסטוריה הפלסטינית, או יותר, שהסכסוך היחיד שצריך לכותבו הוא על האדמה בלבד, וכל מה שמעבר לכך הוא עודף על הצורך!.