מה צריך להיזהר ממנו הברهان במלוא העוצמה

מחבר: الصادق الرزيقي

SadaNews - לא משנה אילו דעות ופירושים השפיעו על אנשים בניתוחיהם לאירועים שהתרחשו בשווייץ בשבוע שעבר, בעקבות ביקור קצר של נשיא מועצת השליטים הסודנים עבדאלפתاح ברهان ופגישתו עם מסעד בולוס יועץ נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ומלוויו, בכל זאת, מבלי להיכנס לפרטים של מה שהתרחש, הדעות התרכזו סביב החשיבות של צעד זה, וכי הוא יהיה מפנה משמעותי לאירועים בסודן, בהנחה שמה שהיה לפני הפגישה היה דבר אחד, ומה שאחריו ידרוש עמדות חדשות והערכות שיש להן השפעות על מהלך המלחמה שחולפת שנה שלישית שלה.

מרחק מהסיבות שעליהן התבסס הברहान במקבילתו לפגישה ושיטתו הבלתי מוכרזת, עולות שאלות לגבי הרקע של אירוע זה שלא היה זניח, האם קדמו לו שיחות והכנות שהובילו להתקפלות בעמדה האמריקאית המתרחקת מהתערבות ישירה ונחרצת בתיק הסודני…?

פתאום, לאחר שהגיעה ממשלת טראמפ, לא היה תיק סודן על השולחן בבית הלבן. הממשל הנוכחי ירש מצב לא פרודוקטיבי לתיק הזה, שהתנהל דרך מעגל קטן במשרד החוץ האמריקאי, שהוא זה ששולט בכיצד וושינגטון מתמודדת עם הנושא הסודני ומסמן את מסלוליו ודרכי הטיפול שלו.

הממשל הנוכחי לא הטיל לב הרבה בטיפול בסודן במהלך התקופה האחרונה, מלבד כמה ניסיונות שביצע שר החוץ האמריקאי מארקו רוביו תחת השפעת הממשלות המיוחסות במשרדו, לצד הצהרות ופעולה מוגבלת של כמה חברי קונגרס וקבוצות דחיפה, שלא כל אחד מהם הצליח להשיג את מטרותיהן, ובין היתר, ישיבת הוועדה הרביעית שנקבעה לה מועד ולאחר מכן בוטלה בסוף החודש הקודם.

לכן, תיק סודן נותר במשך שנים רבות בלעדי על משרד החוץ האמריקאי, שלא הייתה מתקדמת במבצע האסטרטגי מה משמעותה הגיאו-אסטרטגית והפוליטית של סודן, ולא פנתה לדיונים עם סודן כדי לקרוא מה שיביא להבנה שמבוססת על יחסים יציבים וסביבת שלום מתמשך בסודן והאזור, במיוחד שוושינגטון נותרה תמיד צד עברי בהקפלת בעיות שיש לו, כצידה של האומה המוכה הזו.

למרות שהטילה וושינגטון סנקציות על ראש מועצת השליטים הסודני, מפקד הצבא, האלוף עבדאלפתاح ברהאן ב-16 בינואר האחרון, רגע לפני עזיבת הדמוקרטים את השלטון, בעקבות האשמות ושקרים על כך שהצבא הסודני משתמש בנשק כימי במלחמה כנגד המרד של המיליציה המהירה בחרטום, הממשל הרפובליקני הנוכחי החמיץ את הנושא הזה ואת שאלת הסנקציות, העדיף להתנהל ישירות עם ברהאן; מאחר שהיא מאמינה כי הקשר הישיר עמו שווה עם מידת החשיבות הרבה שהיא מעניקה לסודן במצבו הנוכחי ובעתיד יחסיו עם וושינגטון, והשפעת מה שמתרחש בו על האזור.

בהקשר הזה, מצאו מוסדות אמריקאיים בעלי השפעה כמו סוכנות הביון המרכזית (CIA) והפנטגון, את ההזדמנות לפעול, הם מהכלים החשובים ביותר לגיבוש ההחלטות וביצוען בארצות הברית, והם פעלו דרך חזיתות שונות, אספו המון דעות ואספו המון מידע על מה שקורה בסודן והשלכותיו.

נשלח צוות מהמודיעין לפני שבועות לפורטסודן, ופגש את מנהל המודיעין הכללי האלוף אחמד אבראהים מفضل, והתקיים בפגישה זו דיון על סוגיות ועיקרי תיקי המייצגים את החששות של וושינגטון בסודן, הקשורים לתנאים של המלחמה והשפעתה על האזור, כיצד לחדש את שיתוף הפעולה הסודני בנושא המאבק בטרור, מערכת הביטחון האזורית במזרח, מרכז ומערב אפריקה ואבטחת ים סוף. במהלך הפגישה הוצגו דעות בונות לאחר שיחה כנה בין הצדדים.

באותו הזמן, היו אלמנטים שנשלחו ממרכזי מחקר אמריקאיים המשתייכים לשתי אותן המוסדות האמריקאיים: המודיעין המרכזי והפנטגון, שיחשו באזור ודיברו עם כמה סודנים בקהיר, דוחא, ניירובי, דובאי, טורקיה, אוגנדה ודרום סודן.

נשמעו אלמנטים אלו לנקודות מבט שונות המייצגות את כל הגוונים הפוליטיים והחברתיים הסודניים ועמדותיהם על המלחמה המתרקמת וכיצד יש לטפל בה, וכן התפקיד האמריקאי המיוחל. הממשל האמריקאי ודובריו וכמה מדינות ערב באזור: מצרים, קטר, ערב הסעודית, וכן מדינות אפריקאיות, בנוסף לטורקיה ולכמה גופים מערביים, התרשמו מדעות אלו.

מה שמעניין את ממשלת טראמפ, הוא מה שמחפש הנשיא האמריקאי העסוק בהפחתת מתחים ומלחמות חמות בעולם, מנסה להראות את עצמו כמו שליח שלום, ובמקביל משרת את האינטרסים האמיתיים של ארצות הברית, ובונה אסטרטגיות חדשות שלוקחות בחשבון אינטרסים אלו.

לגבי סודן, טראמפ והממשל שלו התבססו על דוחות ממוסדות רלוונטיים, כלומר, המודיעין ומשרד ההגנה; לצורך הערכת המצב בסודן, ולאחר מכן נקבעו החששות של הבית הלבן, והם:

שיתוף פעולה משותף עם סודן בהקשר של מערכת ישירה ביניהם.

שימור מערכת ביטחון אזורי בפינה האפריקאית ובסמוך לסודן.

כינון הסדרי סכסוך בסודן ומניעת התפשטותם.

חידוש והמשך שיתוף פעולה בנושא המאבק בטרור, מאחר שלסודן תפקיד מובהק שלא הצליח אף מדינה אחרת למלא באותו מידה שבה שיתפה המודיעין הסודני עם הצד האמריקאי בעבר.

חיזוק הנוכחות בתוך מדינה זו וניצול משאביה, במיוחד בתחומי הכרייה, האנרגיה והמתכות הנדירות.

לאור נתונים אלו, הייתה בידי הצד האמריקאי מידע ונתונים, שדרשו לתפוס את הרגע המתאים. ואין מה לידיעה שדוחות דיפלומטיים סודניים ואחרים ממדינות ידידותיות לסודן מדברים זמן רב על שיחה בתוך מוסדות ההחלטה האמריקאית, מושתתת על כך שסודן היא מדינה חשובה, שחובה על וושינגטון לצאת ממצב של נייטרליות ולקבוע את כיווניה לגבי המלחמה המתרקמת ולקרוא אותה בהתאם לאינטרסים, וכיצד זה משרת את מטרות המדיניות האמריקאית, ולהעדיף לקדם קשרים עם פיקוד הצבא ונשיאות המדינה ולעבוד עם זאת כדרך האידיאלית להגיע להבנה ולסיום מצב המלחמה.

מבלי להתייחס למה שנאמר בפגישה בשווייץ, המעט שדלף הוא העניין של האמריקאים בפגישה בעתיד השלטון ועיצוב החיים הפוליטיים בסודן, כולל התגברות על כמה מכשולים ולא להיצמד לתמוך צד אחד קטן שמדבר בשמות הכוחות האזרחיים.

הצד האמריקאי רואה את עתיד סודן הפוליטי לא מתרחק מהדוגמות הקיימות באזור ובסמוך לו, כשצבא ימשיך להיות אחד הצדדים החשובים של המשוואה הפוליטית.

אך העמדה האמריקאית שצריכה להיות ברורה ונחושה עבור הברהאן היא הניסיון של האמריקאים לעורר חששותיו מהאיסלאם. וברנהן יודע שהאיסלאמיסטים הם הזרם הנוכחי ביותר בנוף הפוליטי, והוא שורש במערכת ובמוסדות, ואף זרם זה משתתף לחלוטין בקרב נגד המרד, ויש לו התפשטויות באזור וקשרים רחבים ברחבי העולם שלחם את המאבק הזה.

לא ניתן להשוות זרם זה עם שאר הכוחות הפוליטיים, כל הבריתות ומסעות הגיוס שנעשו וההתנגדות الشعبية והקנית דעת הציבור הנתמכת על ידי הכוחות המזוינים השתתפו בהן האיסלאמיסטים בתפקיד שגרם להם להיות הזרם הלאומי החשוב ביותר העובד עם אחרים לשמור על אחדות המדינה וביטחון שלה וריבונותה.

ההיסטוריה מצביעה על כך שהאמריקאים לא היו כנים עם כל בעלי בריתם, והאמונה ששטרי המשחק בידיים של האמריקאים היא טעות, ויש להיזהר בהתמודדות עם וושינגטון; במטרה להימנע מהונאה כמו שעשו עם הנימרי, חוסני מובארק, השאח של איראן ואחרים מבעלי בריתם שעזבו אותם ונפלו כמו עלי הסתיו. שכן אין לארצות הברית חבר.

הסיכוי על וושינגטון בלבד לא יהפוך את סודן למחוץ את הפצעים שלו ולצאת, ואם האמריקאים רוצים יחסים שוויוניים שישקלו את ביטחון סודן ויציבותה ואת שלום שטחיה, אז ההבנות הנוכחיות יכולות להוביל לנקודת ההתחלה הנכונה.

באותו הזמן, אם ברהאן יצליח בדו שיח שלו עם הצד האמריקאי, היה ברור ונחוש לגבי העקרונות הלאומיים, ודוחה את התערבותם הגלויה בעניינים הפנימיים, הוא יכול לנסות להתרחק מהסכנות שהעמדות האמריקאיות הקשות.

כמו כן, ההבנה עימם על יתרונות משותפים ושיתוף פעולה דו צדדי המשרת את האינטרסים של שני המדינות, בנוסף לתיאום בנושאים אזוריים ושמירה על ביטחון ושלמות במרחב האפריקאי והערבי, נותנת לו הזדמנות רבה להגיע לכך.

בעוד שהממשל האמריקאי קובע את התפיסה שלו להתמודדות עם תיק המלחמה בסודן, אם הוא יציע חזון לפתרון או יעבוד עם השלטון החוקי הנוכחי לסיום המרד כמו שדרש הברהאן, על ראש מועצת השליטים לא להעדיף את הכוחות החיצוניים על פני הכוחות הפנימיים, ההיבט החשוב ביותר במשוואה, ותפקידם הוא המוביל בשמירה על המדינה ואחיזתה.

כוחות חיצוניים, לא משנה מה כוחותיהם, יסתכלו על האינטראקציות הפנימיות, ולא יוכלו לכפות דבר על סודן אם כוחותיה הפנימיים ערניים, חיים, מחזיקים ויציבים.