למה (האסלאם הערבי) בלי שאר הדתות?

היהודים הם המעטים ביותר מבין מחזיקי הדתות השמיימיות והעם הנחות ביותר על פני האדמה, השתמשו במיתוסים הדתיים שלהם כדי להקים מדינה מודרנית ומתקדמת על חשבון בעלי האדמה המקוריים, הפלסטינים הערבים המוסלמים, והפרסים השתמשו בלעדית באסלאם כדי להחיות את האימפריה הפרסית שלהם על חשבון המוסלמים הערבים במדינות השכנות ואפילו על חשבון האחדות והיציבות של המדינות הערביות המוסלמיות הרחוקות גיאוגרפית כמו תימן, לבנון, סוריה ואפילו פלסטין. הטורקים השתמשו באסלאם למטרות העות'מאניות החדשות, החדשות המודרניות, תחת כיסוי דתי שטחי בראשות דמות כריזמטית שהיא המניע הגדול ביותר לשיח הדתי המעורפל, וזו על חשבון המדינות הערביות השכנות ובתיאום עם מדינת הישות הציונית, וטורקיה עדיין חברה בנאט"ו. לעומתם, הערבים (המוסלמים) או מדינות האסלאם הערבי ועמיהם מוקרבים את מדינותיהם ואזרחיהם ופוגעים באסלאם האמיתי למען מפלגות וקבוצות ומשטרים המעריכים את הרעיון של המדינה הלאומית ואפילו לטובת אויביהם, וקולות המתים שלהם גבוהים יותר מקולות החיים, והם מזכירים אבות קדומים שהם המתקשים לקבוע אם רובם אכן היו קיימים או שהיו מועילים בזמנם. עמים אלו נשלטים ומתפעלים על ידי אנשי דת בלתי משכילים ששיננו טקסטים דתיים מבלי להבין אותם ומתעלמים ממדע אנשי דת זמננו ומתכחשים לכל הישגי הציוויליזציה האנושית ומחכים לימים של הח'ליפות הרשאדית מבלי לדעת מה היא הח'ליפות ומה קרה במאבקים על השלטון בזמן (הח'ליפות הרשאדית).
בעוד מותו של הנביא היקר, השבטים הערביים נחלקו בנושא הח'ליפה שלו כאשר לא היה בספר הקוראן טקסט המגדיר את הח'ליפות במובן הפוליטי ובמובן השלטונאי, ואף התאגדו בסופו של דבר בישיבת סקאיפת בני סעדה המפורסמת כדי למנות את אבו בכר הסדיק כח'ליף של הנביא. מלחמות החזרה היו מלחמות שבהן נהרגו אלפים מהחברים של הנביא, לא משום שכולם חזרו מאסלאם והחלו לעבוד על אלילים אלא משום שסירבו לשלם את הזכאת לבית כספי המוסלמים ובהן אמר הח'ליף אבו בכר הסדיק "אני נשבע שאלחם באלה שמפרידים בין התפילה לזכאת, כי הזכאת היא זכות הכסף. אני נשבע שאם הם ימנעו ממני עגל לולאם היו נותנים אותו לנביא מוחמד (שלום עליו) איווט להילחם נגד זאת". לאחר מותו של אבו בכר, יש עדויות שהוא מת ממכות, חלו הח'ליפות של عمر בן אלח’טאב ואחריו עות’מן בן עפות ואחרי זה עלי בן אבי טאלב, וזה היה המחלוקות הגדולות, וכל אחד מהם מת מהמון והקנוניה של השבטים הערביים כנגד זה, ויחד עימם נהרגו אלפי חברים של הנביא ולמתהגת בדיוק כמו שקרה עם עות’מן בן עפות וחוסין בן עלי אבי טאלב ורבים מאנשי הבית, ההיסטוריה זוכרת את המעמד של אסמאא בת אבו בכר הסדיק ששוחחה עם אלחג'אג' בן יוסף אלתחתפי שהוקיע את בנה עבדאללה בן הזבייר ושר את גופתו על דלת הכעבה במשך מספר ימים כאשר אמרה "האם הגיע הזמן שזה רוכב תרד" במובן להורידו ולהקבור אותו.
ובאותה עת לא היה ל استعולנות או לכופרים או ליהודים תפקיד במחלוקת ובקרב, אלא אהבת השלטון והעורבות השבטיות של הערבים ערב האי.
זהו צד אחד של הח'ליפות תחת שלטון הערבים שמעכבים את זה אנשי האחים המוסלמים וכל הקבוצות האסלאמיות ורוצים להחזיר את זה וליישם זאת, וראינו חלק מיישומיו המגוחכים בח'ליפתו של מולה עומר באפגניסטן וח'ליפותו של אבו עומר אלבגדאדיאן הדאעשית באזורים שהשתלט עליהם בסוריה ועיראק ומודל אמירות עזה חמאסית וממשלתה האלוהית.