
נתניהו בין אשליית הנormalization לבין פצצת הבידוד: כיצד גילתה עזה את הפנים האמיתיות של ישראל
מאז שבנימין נתניהו עלה על בימת הנormalization הוא מוכר לעם שלו אשליה ממולאת בשקר כאשר הוא אומר בביטחון של הש clown ברגע של הטעיה: "הברנו את הערבים, הסתיים העניין שלהם, ולפנינו נשארו רק הפלסטינים לבד." אך הוא התעלם מהערבים שלחץ ידיהם בארמונות אינם העמים ששוברים את הרחובות, ושהידים שלחץ אותם היו כבולים ברצון וושינגטון ולא ברצון האומה. הוא חשב שהוא סגר את החזית הערבית בעוד שהאמת היא שהוא הצית אותה בלבבות הכואבים, ועשה מעזה מראה שבה רואה כל העולם את העירום המוסרי והפוליטי של ישראל. הוא רמא את עמו כמו שהוא מנסה לרמות את העולם, אבל השקרים אינם משנים את מסלול ההיסטוריה אלא חושפים את יוצריהם בפניה.
מאז שעל המסמכים של אברהם הוא התרוצץ נתניהו כמו מישהו שפותח את שערי ההיסטוריה בידיו, חושב שהוא חצה את חומת הדחייה הערבית ופסע מעל פלסטין ללבבות הערבים ללא מחיר וללא התנצלות, אך הוא קרא רק את השורות שכתבו לו בעלות בריתו בוושינגטון ושמע את קולות הארמונות שעמדו לו, מתעלם מלבות המיליונים מכל רחבי העולם והאומה הערבית והאסלאמית שההמונים שלהם ברחובות ובכיכרות שומרים את הכאב הפלסטיני כמו שהאם שומרת את שם בנה, והלבבות האלה לא ויתרו מעולם על אף מסמך הכרה.
וכשפרצה מלחמת ההשמדה בעזה היא לא הייתה רק פרק חולף בדפי הסכסוך אלא הייתה מראה שהתנפצה בה תמונת ישראל שהוא רצה שהיא תיראה מוארת בעיני המערב, וכי תמונות הבתים שהרסו מעל יושביהם וגופות הילדיים מתחת להריסות והעיניים ששואלות את העולם: "למה?" יצאו מעזה כדי לנדוד בעולם, להגיע לרחובות מדריד ולונדון ופריז ולכבוש את כיכרות האוניברסיטאות האמריקאיות. פתאום התהפכה התמונה וישראל בעיני מיליונים לא הייתה מדינה המחפשת שלום וביטחון אלא מכונת דיכוי המוכשרת ברצח, והמנהיגים שלה связаны לביטוי "פושעי מלחמה".
באירופה הוקמו דגלי פלסטין בכיכרות שלא הוקמו משם עשרות שנים, ובאמריקה יצא דור חדש שובר את מורשת השקט, דור שרואה שהדמוקרטיה לא מחולקת ושמי ששותק על הריגת ילדים אין לו זכות ללמד את העולם ערכים של חירות. אפילו התקשורת ששמרה על פשעי הכיבוש באלרגוס הצדק התחילה לכתוב את הסיפור כפי שהוא ללא קישוט או עיוות.
אתמול ובפתח קרב חדש חיסל הכיבוש הישראלי ארבעה עיתונאים בפשע חדש המוכיח את חוסר הרסן של נתניהו וכנופייתו, כי הכיבוש לא הסתפק בהפצצת בתי החולים, בתי הספר, הכנסיות והמסגדים אלא תקף את אוהל העיתונאים בניסיון אומלל להרוג את האמת ולשתק את קול החירות.
כל זה קורה לנגד עיני העולם ועמי אמריקה ואירופה שהחלו להרגיש את גודל הבושה מהתמיכה שהעניקו המדינות שלהן לישראל, ואת גודל השקר ששווק להם על מדינה מוסרית ודמוקרטית או שהיא קורבן של "הנאציזם". כיצד יכול מי שהחושף את השקרים האלה להתעלם עכשיו מכן שישראל חצתה את הנאציזם בפשעיה, שככל פשע יומיומי שהיא עושה שווה להשמדת היהודים בשואה?.
נתניהו, שרצה לקצר את הדרך לנormalization, מצא את עצמו הולך נגד הזרם לעבר הבידוד, מאבד את ההימור מול העמים, ומחסיר מישראל את מה שנותר מתדמיתה בפורומים בינלאומיים, הוא לא השיג שלום קבוע אלא קנה זמן קצר כהוא משתוקק להישבר מול השחר והוא לא מודע לכך שההיסטוריה לא נכתבת על ידי המנצחים במלחמות חולפות אלא נכתבת על ידי העמים שנושאים את זיכרונם מדור לדור עד שיבוא יום החשבון. ואז לא יעזרו התמונות בארמונות ולא החתימות על המסמכים הרחק מהלבבות.
אולי נתניהו חושב שהוא כיבה את אש הערבים אך הוא לא יודע שבין ואת רב המתאריך של הנormalization יש גחלים שממתינות לרגע ההתפוצצות, וכשאשתה, לא יוותר בידו לא מסמכים ולא אשליות, לא מלכים ולא שליטים שיגנו עליו או על עמו.

שיקום הקשרים בין המגן ללקוח

ממשלתיות ומלחמת השחיתות בפלסטין: בין החובה הלאומית למחויבות הבינלאומית

לקראת חזון לאומי שהופך את "ההפסקת אש" לסיום הכיבוש

מנהיג חזק יותר מהשלטון: היהירות של טראמפ ובחינת הדמוקרטיה

67 מיליארד דולר לשיקום עזה: מי יבנה את החלום?

סיום שלב והתחלה של אחר... והסקירה הנדרשת

אשליית השיקום...
