איך ישראל משווקת את עצמה לאחר מלחמת איראן הראשונה?

מחבר: أنطوان شلحت

הדבר שישראל שואפת אליו לאחר מלחמת איראן הראשונה שנמשכה 12 ימים, כפי שממחישות כמה חלוקות שנשמעות תדיר מהגורמים התקשורתיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו מאז סיום אותה מלחמה, כולל ביקורו האחרון בארצות הברית ופגישתו עם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, הוא שהיא פגעה פגיעה קשה במערכת האיראנית וביכולותיה הצבאיות, ובכך הוכיחה שתי מסקנות שיש להן קשר ומשמעות רחבה: הראשונה, שהיא מחזיקה ביכולת לפגוע במדינה כמו איראן, מה שיכול להתפרש בעתיד כגורם הרתעה שיהיה לו השלכות. הפגיעה לא הוגבלה למתקפות על אתרים ומתקנים ביטחוניים בתוך שטח איראן, אלא גם נגעה להכות יכולות של מי שמתוארים כזרועות אזוריות של טהראן, החל בחיזבאללה בלבנון ועד לגורמי התנגדות פלסטינית בעזה, וכן המיליציות בעיראק. השנייה, שישראל היא עדיין השותפה האסטרטגית החזקה ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון, דבר שהתבטא בהשתתפות של המדינה הגדולה במלחמה הזאת באופן ברור וישיר.

על פי כמה ניתוחים, ישנה מסקנה חשובה נוספת שישראל מנסה להציג בהקשר של שיווק עצמה אזרחית ובינלאומית, שהיא תוצאת המלחמה על איראן, שנחשבת בתל אביב כמועילה לה, הבליטה מפסיד נוסף באזור, שהוא טורקיה. וכפי שנכתב באחד מהניתוחים החדשים בעיתון "ישראל היום", בהתמודדות בין ישראל לאויביה מאז 7 באוקטובר 2023, טורקיה לא עמדה לצד ישראל, לא לדבר על כך שההתמודדות האחרונה שלה עם טהראן, שהביאה את המפלצת האיראנית חזרה לבקבוק, הדגישה, באופן מוחשי, לנגד עיניהן של יתר הכוחות האזוריים, שהיכולת לבצע פעולה צבאית שיש לה תוצאות בשטח נותרה מוענקת לישראל, ושאיתה לא שמר המערכת הטורקית על פערים במעשים.

כמו כן, היו מי שהוסיפו לשורות המפסידים את רוסיה וסין, שכן הסכסוך שלהן עם ארצות הברית גרם להן לאמץ את המדיניות שבאה נגד ישראל בכללה, כאשר יוצא שכל אחת מהן לא שרפה את הגשרים עמה.

בעת המעבר למסקנות המכתיבות את כיוונה של התקופה הבאה, והמטרות האסטרטגיות שישראל צריכה לשאוף להשיג, ניתן לציין שתי מסקנות בולטות: הראשונה, שישראל היא הכוח האזורי הראשון שיכול לעמוד מול איראן ו"ציר הרשע" שהיא הקימה ומומנה בהיותה מתפקידים, מה שמציב אותה כיעד לכל מי שמרגיש שהם נתונים לאיום כתוצאה מכך. והמסקנה השנייה, שהיא עדיין הדרך הבטוחה ביותר ללב אמריקה, נחשבת לאחיזתה החשובה ביותר. כוונה זו נועדה לקדם את הנורמליזציה של היחסים עם ישראל על ידי הרחבת היריעה של ההסכמים האברמים.

וכפי שנכתב מילה במילה באחד הערכות מקורות קרובים לנתניהו: אנחנו עדים להיווצרות מזרח תיכון חדש המתאפיין יותר מכל דבר אחר בכך שהדרך לושינגטון עוברת דרך תל אביב כפי שהיה בעבר, ובשל כך רק המדינות הנוקטות מדיניות של יציבות ושלום, כולל שלום ונורמליזציה עם ישראל, יכולות לשמור על ביטחונן ויציבות מעמדן האזורי והבינלאומי, וזה כולל מדינה כמו סוריה תחת משטר הנוכחי בראשות אחמד השרע.

ומה שעלינו להדגיש הוא שהשיח ששומע לאחרונה על ידי טראמפ ונציגה המיוחד במזרח התיכון סטיב ויטקוף, כמו כן על ידי נתניהו, לגבי הסכמת נורמליזציה עם מדינות ערביות ו/או מוסלמיות. ברוב הקריאות הישראליות המילה "נורמליזציה" התבססה בדיבור וברטוריקה הפוליטית בישראל לאחר ההסכמים האברמים, בשל מה שהיא כוללת מהבטחה ליחסים חדשים וחמים, בניגוד להסכמות עם מצרים וירדן שמוגדרות כ"קרים".