מדרונות המו"מ על (מלחמת עזה)

ראשית, אנו מבינים את הרצון של בני עמנו בעזה למו״מ על הפסקת אש, גם אם היא זמנית, שתאפשר קודם כל הכנסה של מזון ותפסיק את הרעב, ושנית תפסיק את המוות היומי של עשרות. כל שאר הסוגיות החשובות יותר כמו: שחרור אסירים פלסטינים, נסיגת צה"ל מעזה, הפסקת המלחמה ומיהו השלטון בעזה לאחר הפסקת המלחמה הן פרטנות. לעומת זאת, סוגיות השחרור המלא, ירושלים, ההתנחלויות בשטחים ושיבת הפליטים, אינן נכללות בשיח של הפלסטינים בעזה ואינן נמצאות על סדר היום של כל מו"מ שנערך על ידי חמאס.
כאן נציין ונאשר שני מדרונות שקשורים למו"מ על מה שמכונה (מלחמת עזה):
האחד: הוא מה שכבר כתבנו עליו והזהרנו ממנו, והוא פיצול הבעיה וריבוי המסלולים המו"מ, שבו הצליח האויב באופן כזה שמהמובילים של המו"מ על עזה אין שום קשר למה שמכונה עקרונות הבעיה הפלסטינית. בנוסף, המו"מ מתנהל בנפרד ממה שמתרחש בשטחים ובירושלים, גם רחוק מהנציג החוקי והבלעדי של העם הפלסטיני, שהיא אש"ף.
השני: יש כאן תהליך הטעיה גדול בסוגיית מה שמכונה המו"מ עם חמאס, מה שמתרחש בדוחא הם (מו"מ של הטלת דרישות) או (השפלה מכובדת) בין תל אביב וושינגטון מצד אחד,
והמשימות של תנועת חמאס לאחר שהשפעת איראן פחתה; קטאר עושה שימוש בבסיס עוידיד וטורקיה כחברה בנאט"ו והאחים המוסלמים שבשליטתה ובניהול של שירותי מודיעין מערביים.
מאחר וכל הסכם או הסכם שיתקבל מכל מו"מ יהיה תוצאה של מאזן הכוחות בשטח ובזירה, מה שיתקבל מהממו"מים על עזה יהיה, למזל רע, לטובת האויב גם אם חמאס טוענת אחרת או מקדמת את ההסכם כניצחון שלה כפי שעשתה בכל סבבי הקרבות הקודמים.