מה המשמעות לכך שהאסיר מרואן ברגותי ייענש בבידוד?

על פי העיתון העברי "הארץ", רשויות הכיבוש הישראליות פעלו – במה שתיארו – לעונש האסיר המנהיג מרואן ברגותי על ידי החמרת בידודו, ולפי מה שפורסם בעיתון הישראלי, זה הגיע לאחר שסרב להיפגש עם חברו בוועדה המרכזית של מפלגת فتح, סגן הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס חוסין שפיק, אשר, כנראה, פנה לאסיר ברגותי כדי לקבל את הסכמתו למינויים החזוניים.
ולפי מה שדיווח "הארץ" אז ברגותי, שזכה למספר הקולות הגבוה ביותר בבחירות לקונגרס השמיני של מפלגת فتح במחצית מאי שעבר, וכהן בראש רשימת הוועדה המרכזית, המשיך לסרב להיפגש עם שפיק, דבר שמעיד על סירובו להגיון ההפרדה שאינו דמוקרטי אשר נקט בו שפיק ותומכיו במפיץ התפקידים.
מעגלים פלסטיניים הביעו חשש שההחלטה להחמיר את הבידוד על ברגותי היא חלק מהסכמות פלסטיניות עם רשויות הכיבוש במטרה להפריד אותו מכל השפעה שיכולה להראות את בנפרדותו של שפיק בהחלטה, ושואפת למקד את ההנהגות ההיסטוריות של המפלגה.

והמעניין הוא שסירובו של ברגותי – אם הידיעות הנכנסות מעיתון "הארץ" נכונות – ולא ברור אם זה היה בתיאום מראש או לא – מתבצע בכיוון המועדף על שני חברי הוועדה המרכזית, ג'יבריל רג'וב ומחמוד אלאלול, אשר החרימו את הפגישה של הוועדה, במחאה על הלעיט של חוסין שפיק ובתמיכת הנשיא מחמוד עבאס, חלוקת הוועדה לפי רצונותיו, דבר השונה מהמערכות והתקנות הפנימיות של מפלגת فتح, לפי מה שהצהיר הצוות של ג'יבריל רג'וב.

העונש המוטל על ברגותי בהחמרת הבידוד אינו יכול להיות מתואר אלא כצורת לחץ שמופעלת עליו כדי להכניע אותו למה שייקבע לו, ולרסנו להמשיך במדיניות הזרם השולט באוטונומיה הפלסטינית שבעיניים של כוחות הכיבוש זה משרת את האינטרסים שלה, ומדבריה של כמה נציגים ישראלים על הצורך לסיים את האוטונומיה הפלסטינית ולהשמיד אותה אין אלא סוג של "השגת אוזניים" – אם ניתן לכנות זאת – לפני הציבור הפלסטיני, ולמנוע ממנו לחשוב על כל פעולה שיכולה לערער את קיומם.

על ידי היעדר מנהיגים כמו אלאלול ורג'וב והחרמת הפגישות של הוועדה המרכזית, וכן סירובו של ברגותי, שהפך למייצג הנאבק היחידי בזירה הפלסטינית, משקף את כעסו של הפתחיאים על המהות שהנמשכין שפיק și לפניו הנשיא מחמוד עבאס ותומכיהם מהפתחיאים, והכי מסוכן מכך, הוא ההכחשה והטלת האשמות חמורות בנושאים פנימיים, בעת שבו מפלגת فتح כגדולה ממפלגות פלסטיניות זקוקה מאד לאחדות והתחברות, כדי לקבוע אסטרטגיה שתתממש עם השלב הנוכחי קודם כל, ולאחר מכן תעבור את הסכנות והמצבים המורכבים וחמורים, שמכים בעניין הפלסטיני, ובכותרותיו הגדולות ובראשן ירושלים, הפליטים והאסירים.

רבים רואים שמהמשתתפים בקונגרס השמיני של מפלגת فتح, ולאחריהם הממצאים, נחשף גודל המחלוקות המבניות במפלגה, במיוחד לגבי הייצוג בשני היבטים ארגוניים וגיאוגרפיים, דבר שהשאיר צלקות נוספות על גוף המפלגה המוכה במחלוקות, וזה הפך לרוב הפתחיאים למראה את ברגותי, המוטלת עליו מספר מאסרים עולם, והוא מוחזק בידי הממשלות הזה יותר מ-24 שנים, כממשיך ומציל המפלגה מהשתלטות ונפילה לאור ההיסטוריה, וסמל לאחדות השורה הפלסטינית, ואינו סוד לומר שברוב אוכלוסיית העם הפלסטיני – זקנים ונכים, ילדים וצעירים, נשים וגברים – רואים בברגותי אחד מעמודי המאבק הלאומי העיקריים, כך שמכירים אותו כנער מורד בانتفاضة הראשונה ומפקד בשדה הקרב בעובדה השנייה ופוליטיקאי חזק בהגנה על זכויות עמו ואסיר עמיד במעצרי הכיבוש ומבצע על קטעים הלאומיים, והוא מתווך שפת הקבוע חושש על כאבי ודאגות העם.

מכאן, ובתוך מצב המפלגה הפתחתית והלאומית הפלסטינית המתפשטת והמורכבת, הופיעה חשיבות נוכחותו של מנהיג כמו מרואן ברגותי, כאיש שיכול לאחד את השורות של כללי העם הפלסטיני, מסוגל להיה נגיד אחוד של הפלסטינים, והחליף את המפגש הגיאוגרפי והפוליטי בין הגדה המערבית ורצועת עזה, ובעקבות שיש לו קאריזמה מקובלת על הציבור הרחב, הוא חיזק על ידי ההיסטוריה הארוכה שלו לפני ואחרי המאסר, ומה שמפחד ממנו המתמכרים במפלגת فتح ובאוטונומיה הפלסטינית, והקבלה הציבורית הערבית והבין-לאומית והפורמלית עד לאיזו מידה.