בין שתיקת האופוזיציה לתכנים של הצווים הנשיאותיים ... מי בודק את המערכת המשפטית החדשה לבחירות הפלסטיניות ..?

במערכות חוקתיות, לא מודדים את העמדות הפוליטיות רק לפי מה שהצדדים מכריזים עליו במשך סיסמאות בלבד, אלא גם לפי מה שנובע מהאפשרויות שבחרו ומההשלכות המשפטיות הנובעות מכך. ייתכן שהמשתתף הפוליטי יסתייג מהוראה חוקית, אך ימצא את עצמו, דרך התמודדות עם תוצאותיה או עיסוק במנגנונים שאותם הקים, מעניק לה לגיטימציה מעשית שלא התכוון לה. כאן טמון אחד מהקשיים המורכבים ביותר בשלב הפלסטיני הנוכחי, שבו לא מדובר יותר באדם הקורא לבחירות חדשות, אלא בטבע המערכת המשפטית שיצרו הצווים הנשיאותיים האחרונים, ובתוצאות החוקתיות הנובעות מההשתתפות בהן.

הנאום הפוליטי הפלסטיני הוקדש במהלך הימים האחרונים למעקב אחר עמדות הכוחות והגופים לגבי הצווים הנשיאותייםוגע לבחירות המועצה המחוקקת והמועצה הלאומית, ולשינויים שנעשו בחוק הבחירות. עם זאת, מרבית הדיונים נשארו עורבים לשאלה הפוליטית המסורתית .. מי תומך בבחירות ומי מתנגד להן? ואילו עמדות שאלה עמוקה יותר, ואולי מסוכנת יותר, נעלמה, והיא .. מה משמעות ההשתתפות בבחירות על פי המערכת המשפטית החדשה? ומהן ההשלכות שמטיל המערכת הזו על המהות של ניצחון על רעיון של המנון הפלסטיני?

הצווים הנשיאותיים האחרונים לא הגבלו להגדיר מועד או מנגנון לקיום הבחירות של המועצה המחוקקת, אלא מחדש את יחס החוקי בין מוסדות הרשות הפלסטינית לבין מוסדות הארגון לשחרור פלסטין, בכך שכיבוד חברי המועצה המחוקקת הנבחרים מהגדה המערבית ורצועת עזה, יהפכו, לפי החוק, לחברים במועצה הלאומית הפלסטינית. ובכך לא נותרות הבחירות של המועצה המחוקקת יתרות תכנס שקשורה למוסדות הרשות, אלא בעצם הפכה לחלק מתהליך מחדש של כינון סמכות חקיקתית עליונה בארגון לשחרור פלסטין.

ופה מתבהרת הבעיה שמחייבת להפסיק, כיוון שמרבית כוחות האופוזיציה הפלסטינית, על אף התנגדותם לגישה החד צדדית בהנפקת הצווים, ועל אף הביקורת שלהם על השינויים החוקיים שהוטלו בהחלטות נשיאותיות, לא הצהירו מנגד על דחייה מפורשת לבנייה החוקית החדשה הזו, ולא הוצג מהם עמדת ברורה לגבי הטקסט הקושר את חברות המועצה המחוקקת לחברות המועצה הלאומית. ובאותה עת, הם עדיין מדגישים את תמיכתם המונחנית בקיום הבחירות הכלליות כאמצעי לסיום המשבר ולחידוש הלגיטימציה.

כשהבעיה אינה מסתיימת כאן, כיוון שהצווים וההחלטות בסמכות החוק לא ייצרו רק מנגנון בחירות חדש, אלא הגישו מערכת משפטית ופוליטית קומפלט, אשר אופן ההתמודדות של מי שמעוניין להתנגד או להיענות לכך אמור להיות מתמודד עם זה כאחד, ולא לבחור מתוכה מה שמתאים לנאומו הפוליטי ולטפול מה שלא.

האופוזיציה הפלסטינית הקדישה את הפוקוס שלה, בהודעותיה ואגרותיה, לדחיית ההתייחדות בהנפקת הצווים, ולהדרישה לדיאלוג הלאומי, והקריאה לשותפות פוליטית, שהן דרישות שאין עליהם חילוקי דעות על הלגיטימיות שלהם. אך השאלה שלא הוצגה עד כה היא.. האם מספיקה ההתנגדות לאופן הוצאת הצווים, מבלי להשתיק את תכנם? והאם מספיקה ההצהרה על תמיכה בבחירות מבלי לבחון את המערכת המשפטית והפוליטית שבה תתבצע?

הקריאה המעמיקה לצווים ולשינויים החוקיים מגלה שהם לא מסדירים רק את תהליך ההצבעה, אלא מחדשים את ההגדרה של מספר מושגי חוקתיים ופוליטיים ששואלים את המערכת הפוליטית הפלסטינית. הם קובעים מי הוא המצביע, מי הוא המועמד, כיצד מתארות המוסדות, מהו הקשר בין המועצה המחוקקת לבין המועצה הלאומית, ומהן הראיות החוקיות שיסדירו תהליך הבחירות, מהו המסגרת הפוליטית שבה יעבדו המוסדות הנבחרים לאחר הצגת התוצאות.

ופה מתגלה השאלה הראשונה שיש להפנות לכוחות האופוזיציה הפלסטינית ... אם כוחות אלו דחו את הסכמות אוסלו לאורך שנים רבות, וראו בהן כבילוי את המיזם הלאומי הפלסטיני ומעבר הרשות הפלסטינית לרשות כבילה של הכיבוש, כיצד הם קוראים כיום למערכת בחירות שעדיין, בכהותה, מתנערת במערכת המשפטית והפוליטית שהולידו ההסכמות האלה? והאם מספיקה השיחה על קיום בחירות בגדה המערבית, ברצועת עזה וירושלים, מבלי לשאול לגבי המסגרת שהופכת את הגאוגרפיה הזו לארבע עורכת תהליך הבחירות, בעוד מיליוני פלסטינים בפזור מנותקים מהמעגלים הבחירתיים הישירים?

השאלה כאן לא נוגעת לדחייה לבחירות, ולא להכחשת החשיבות של חידוש הלגיטימציות, אלא שאלה נוגעת לטבע הלגיטימציה עצמה. האם ייתכן לעצב מוסד לאומי כללי, שהוא המועצה הלאומית הפלסטינית, באמצעות בחירות שמתבצעות בתוך גבולות המדינה שניתן ע"י הסכמות אוסלו לרשות הפלסטינית? והאם אפשר לשלב בין מוסד המייצג את الشعب הפלסטיני בכל המקומות שבהם הוא קיים, לבין מוסד שנוצר בכלל כדי לנהל את ענייניהם של האוכלוסייה בגדה וברצועה על פי הסדרים פוליטיים ומשפטיים מסוימים?

לא יורד בחשיבותו שאלה נוספת נוגעת מה כללה השינויים החוקיים מההיבטים הפוליטיים והמשפטיים. האופוזיציה התמקדה בדיון על מועד הבחירות ומנגנונן, אך לא הציעה עדיין עמדת ברורה על התנאים הפוליטיים המקיפים את תהליך הבחירות, ולא על ההפניות להסכמות שנחתמו, ולא על הראיות שנדונות על התחייבויות בינלאומיות והחלטות לגיטימיות בינלאומיות. האם היא רואה את הטקסטים הללו פשוט כצורות נרטיביות שלא משתמעות לשום דבר, או שהם חלק מהמערכת המשפטית שתגביל את עבודת המוסדות הנבחרים בעתיד? ואם האופוזיציה מכתיבה את דחייתם הפוליטית של הראיות האלה, מדוע זה לא מתגלה בדחייה הזו בצורה ברורה לנאום שהם מכינים עם הצווים לבחירות?

לא מסתיים זה בראיות החוקיות או המשפטיות, אלא מתרחב לטבע השינוי שהצווים הביאו במבנה המערכת הפוליטית הפלסטינית. האופוזיציה הפלסטינית, כשהיא מעלה את המניפך של שותפות לאומית ובניית הארגון לשחרור, נראית כאילו לא עצרה מספיק על מה הוא הדבר המסוכן ביותר שהגיע עם הצווים האלה, שהוא העברת חלק מתהליך הכינה של המועצה הלאומית לתוך קופת ההצבעה של המועצה המחוקקת. וזה לא עניין טכני, אלא שינוי חוקתי ופוליטי עמוק, כי המועצה הלאומית, כקונגרס הארגון לשחרור, לא הייתה בשום שלב מתהליך ההתפתחות של המערכת הפוליטית הפלסטינית החכה של המועצה המחוקקת, ולא הייתה חברותה תוצאה אוטומטית מחברותו של כל מוסד אחר... הסכנה שבשינוי הזה לא נמצאת רק במשמעות שלו, אלא בהשפעותיו העתידיות. אם יתקיימו בחירות המועצה המחוקקת לפי הצווים התקפים, תוצאותיהם לא יוגדרות רק כמוסד אחד ממוסדות הרשות הפלסטינית, אלא יכרו, בהתאם לחוק, חברי המועצה הלאומית מהגדה המערבית ברצועת עזה. וכאן קיים שאלה שהאופוזיציה לא יכולה להחמיץ .. האם ייתכן להתנגד לאופן הוצאת הצווים, ואז להיענות בפועל לתוצאה החשובה ביותר שמאחוריה? והאם ייתכן לומר שההשתתפות נשאה במטרה לחדש את הלגיטימציה, בזמן שהחידוש הזה, בו בזמן, מביא לכינון מוסד לאומי עליון לפי עקרונות שלא זכו עדיין להסכמה לאומית?

ואולי התספורת שהאופוזיציה מתמקדת על האונש הכללי לבחירות, היא לא פרטיה הלא מדויב על ציבור הרוח. האם זה אומר בחירות למועצה המחוקקת, לנשיאות ולמועצה הלאומית, כל אחת לפי המערכת המשפטית העצמאית שלה? או האם זה אומר להשלים עם הצורה החדשה שמאשרת את הבחירות של המועצה המחוקקת כאמצעי המשפטי לקיחת חברי המועצה הלאומית מהשדה הפלסטינאי? ההבדל בין השניים אינו בלשון, אלא נוגע לשורש המערכת הפוליטית הפלסטינית...

ואם האופוזיציה דרשה, בצדק, דיאלוג לאומי לפני הוצאת הצווים, השאלה שיש לשאול היא .. מדוע לא השקיפה על בחינת הטקסטים הנוגעים למועצה הלאומית? מדוע לא הכריזה בבירור שהבניית הארגון לשחרור פלסטין לא ניתן לעשות דרך טקסט חוקי שיתפרסם בהחלטה נשיאותית, אלא דרך הסכמה לאומית רחבה המקדימה לבטח את תכנות המועצה הלאומית ואת תפקידיה ואת הדפוסים להקנא אותה?

ואם הבעיה אינה נוגעת למועצה הלאומית בלבד, אלא מתרחבת לדינמיקה הפוליטית שבה יתקיימו הבחירות עצמן. תהליך הבחירות, כרגיל מאז נוסדה הרשות הפלסטינית, הקשור אל גיאוגרפיה שבאופק המצות האזיל עם אוסלו כטקסט תרכמו של הוואותו לרשות הפלסטינית. וכאן השאלה מתהדקת .. האם האופוזיציה עדיין רואה בפרק הזמן הזה חלוף שהטיל שלב המעברים שהסתיים לפני שנים, או שהיא מתמודדת עם זה בעצם כסביבה הטבעית והקבועה של התהליך הפוליטי הפלסטיני?

כוחות האופוזיציה התמודדו במשך שנים רבות עם האשמות באוסלו, וראו בהן את הסיבה החשובה לפיצול האדמה הפלסטינית, ולישוב בין מוסדות הארגון לשחרור לבין מוסדות הרשות, ולכורות המשפטיות על ההחלטות הלאומיות. אך המיוחד היום הוא שהביקורת הזו כמעט נעלמת כאשר מגיעים לצווים לבחירות, כאילו הבחירות הפכו לשאלה נפרדת מהקונטקסט החוקי והפוליטי ששולט בהן...

כך בדיוק המקרה גם עם העיר ירושלים. במשך שנים, הסכמת ההשתתפות של הערבים החוזרים על עצמם, והחזקת חלים מידת הכיבוש באישורים מסוימים על חוקים מסוימים לקיים תחווה בעיר. בכל מושב בחירות, תובעת פעם נוספת מידת העקביות להיות הגורם ההכרעה על מהות תהליך הבחירות הכוללת. ועדיין, האופוזיציה לא העניקה עדיין הנחות חוקיות או פוליטיות חלופיות שמתעלות על המקש הזה, או משחררות את ההתמודדות הלאומית מהתיישבות הכיבוש. האם ייתכן שיעשה השפעת על החלטת מוסדות החברתיות של העם הפלסטיני, כולל המועצה הלאומית, ונשמח לדווקא לשקול את ההשפעה של הכיבוש? ואם התשובה שלילית, איפה ההיתר שהם מדברים עליו?

שואלי גם שאלה חשובה, היא העניין של הפלסטינים בפזורות. אם המועצה הלאומית היא המוסד שצריך לייצג את העם הפלסטיני בכל סוגי הנוכחות, כיצד ניתן לחדש אותה באמצעות בחירות שיש למנוע לזמן והילדים ?

שאלות אלה אינן מתכוונות להמעיט בחשיבות של הבחירות, ולא לצמצם במטרה של הכיוונים הפוליטיים, אלא מבקשות לייעד שאלה האם הצווים האחרונים לא מסבירים את הבחירות אלא מקימים שלב חדש במבנה המערכת הפוליטית הפלסטינית. על כן, התנגדותן או תמיכתן לא אמורה להסתכם במילים הערביות בלבד, אלא היא מצריכה לשלול לכל טקסט ולכך להרגיש כמו חוקית המתורמת לכך...

וכנראה הדבר המטריד ביותר במקרה הזה, הוא אם הם שצמצמו לדבר כזוי נעשה השלמה, אז נעים מתנועה שלמעשה פורשת להגדרה חוקית שעבר איתן תמונה של מה״ם הזה.