בין الخطاب הפוליטי לכאב האנשים... כאשר הביקורת הופכת לצורך לאומי

רק מי שחי את הכאב מרגיש אותו בעמקתו. זוהי לא קריאה לבלעדיות של האמת, אלא תזכורת לכך שייצור ההחלטות הנכונות מתחיל בהבנת המציאות כפי שהיא, לא כפי שהיו רוצים שהיא תהיה.

בעזה, הכאב לא עוד אירוע חולף, אלא הפך לפרטי היומיום. רעב, מזח, אובדן של קרובים, קריסת מרכיבי החיים, אינם רק מספרים בדוחות, אלא מציאות שמביאה את האדם למבחן בזכויותיו הבסיסיות. מכאן, שכל خطابه של פוליטי שאינו יוצא מהאמת הזו, ייראה רחוק מהריגוש של האנשים לא משנה כמה חזקות הן העמדות שלו.

הבעיה לא נמצאת בשוני בכיווני המחשבה הפוליטית, שזה דבר טבעי, אלא בהתרחקות של הפער בין העדויות למציאות. כאשר אנשים מדברים על הישרדות, בעוד שהדיבור עוסק בהחזרת סיסמאות בלי הביקורת או ההערכה, השאלה הופכת לפריטית: האם התדין עדיין משקף את צרכי החברה, או שהוא הפך לשבוי של לוגיקתו הפנימית?

עוצמת כל פרויקט לאומי לא נמדדת רק ביכולתו לעמוד נגד אויביו, אלא גם ביכולתו לבדוק את עצמו. הביקורת איננה נסיגה, והביקורת איננה שחרור מהעקרונות, אלא היא תהליך פוליטי אחראי ששומר על חיותו של הפרויקט ומקנה לו את היכולת להסתגל לשינויים.

עזה שילמה מחירים יקרים למען הסוגיה הפלסטינית, ומגיע לתושביה שהקולם שלהם יהיה נוכח בכל דיון הקשור לעתידם. אי אפשר שהקורבנות שלהם יהפכו רק לרקע לעמדות פוליטיות, או שיתבקש מהם להמשיך לשלם את המחיר מבלי שיהיה להם נוכחות אמיתי בעיצוב הבחירות.

כל מנהיגות, שהיא, שואבת את הלגיטימציה המוסרית שלה לפני הפוליטית מהיכולת שלה להקשיב לתחושות האנשים. וכאשר המרחק בין סבל החברה לדיבור הפוליטי מתרחב, אין צורך בעוד סיסמאות, אלא לביקורת רצינית שמחזירה את האדם למרכז העניין.

היום, עזה לא זקוקה לדיבור שמבקש ממנה סבלנות נוספת, היא העניקה סבלנות מעבר למה שניתן לתאר. מה שהיא זקוקה לו הוא דיבור שמכיר בגודלה של הטראומה, ושם את חיי האדם וכבודו בראש העדיפויות, ומאמין שהגנת החברה איננה מטרה משנית, אלא היא מהות כל פרויקט לאומי.

הרגשות הגדולים מאבדים את ערכם כאשר הם מתנתקים מהאדם, והפרויקטים הפוליטיים החזקים נחלשים כאשר הם מפסיקים להקשיב לאלה שנושאים את הכאבים והתקוות שלהם. לכן, הביקורת היום איננה מותרות רעיונית ולא תגובה ללחצים, אלא חובה לאומית ומוסרית שמתחייבת מהקורבנות של עם שמגיע לו להיות שותף בהחלטה, ולא רק מקבל של תוצאותיה.