אחרי הרשויות המקומיות... האם התנהגות הבחירות הפלסטינית תשתנה?

-ניתוח אנליטי לשינויים בנוף הפוליטי והארגוני
 

במדעי המדינה, הבחירות לא נקראות רק דרך תוצאותיהן, אלא דרך מה שהן חושפות משינויים בחברה, ודפוסי ההתנהגות בבחירות, وطבע הקשר בין המצביע לבין הכוחות הפוליטיים. הבחירות אינן מייצרות רק מנצחים ומפסידים, אלא משאירות מאחוריהן אינדיקציות והודעות שעשויות להיותחשובות יותר מהתוצאות עצמן.

בהתבסס על הנחת עבודה זו, הבחירות המקומיות האחרונות ראויות לקריאה שעוברת מעבר לגבולות הרשויות המקומיות, במיוחד לאור השיח ההולך ומתרקם על דרישות פוליטיות וארגוניות שעשויות להתרחש בזירה הפלסטינית במהלך השלב הבא.

כמובן, קריאה זו לא טוענת שהיא מחזיקה באמת, ולא מכוונת להנפיק פסקי דין סופיים, אלא מייצגת ניסיון להבין כמה מהשינויים שייתכן שהחלו להתעצב במצב הרוח הפוליטי הפלסטיני.

אין ספק כי הבחירות המקומיות שונות מבחירות מחוקקות או בחירות למועצה הלאומית, הן מבחינת החוק המנהל, הן מבחינת השיטה הבחירתית, הן מבחינת אופי התחרות, ואפילו מבחינת גודל ההשפעה החברתית, המשפחתית והארגונית. עם זאת, הן נותרות מעבדה חשובה להבנת התנהגות המצביע הפלסטיני, ולזיהוי השינויים שהחלו לכפות את עצמם על הנוף.

ואולי השינוי הראשון הוא שהחברה הפלסטינית כבר לא פועלת רק לפי המשוואות המסורתיות. באזורים מסוימים בלטה נוכחות המשפחה באופן בולט, בעוד באזורים אחרים נשמרה השייכות הארגונית כגורם המשפיע ביותר, כאשר התנאים המקומיים במקומות אחרים כפו בריתות שונות, שלא ניתן להסביר רק לפי המדדים הפוליטיים.

אך, לדעת אישית, השינוי החשוב ביותר אינו נוגע למשפחה או לארגונים, אלא בהתרחבות מעגל הרצון להשתתף בפוליטיקה, במיוחד בקרב בני הנוער.

אינני מתכוון כאן רק לבני הנוער שלקחו חלק בבחירות או שלא זכו להגיע למועצות המקומיות, אלא גם לאלה שמצאו את עצמם מחוץ לנוף הבחירות, בכוונה או בלי כוונה; בין אם כתוצאה של מנגנוני הבחירה בתוך הכוחות הפוליטיים, או הסכמות מקומיות, או חישובים ארגוניים, או אפילו לשיקולים חברתיים ואישיים.

קבוצה זו אינה בהכרח מדוכאת, ולא כולם ממודרים, אך היא הפכה להיות יותר מודעת לזכותה להשתתף, ויותר משוכנעת שיש לה מה שביכולתה להיות חלק מתהליך קבלת ההחלטות. ואולי זה אחד השינויים הבולטים שהציגו הבחירות האחרונות.

מבחינה אחרת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהתוצאות של הבחירות עצמן לא נקראו באותה דרך על ידי כולם. ישנם כאלה שראו בהן הצלחה לניסיון פוליטי או ארגוני מסוים, בעוד אחרים סבורים שהן דורשות בדיקה, הערכה והפקת לקחים. בין הדעות, נראה שהצורך הוא גדול יותר בקריאה רגועה של ההודעות שהבחנו בהן בבחירות, הרחק מההיגיון של ניצחון או תבוסה, משום שבחירות, בסופו של דבר, אינן אירוע לחגוג בו בלבד, ולא תחנה להחלפת האשמות, אלא הזדמנות לקרוא מחדש את המציאות כפי שהיא.

כמו כן, קשה להפריד את השינויים הללו מהבחירות האחרונות של הכנס הכללי של תנועת פתח, ומהתוצאות שהצמיחו של מועצה מהפכנית וקומיטה מרכזית חדשה. חרף ההערכה של אותן תוצאות, הן היוו תחנה ארגונית חשובה שסידרה חלק מהנוף הפנימי של התנועה, ופתחה את הדלת לדיונים רחבים حول אופי החידוש, גבולות השינוי, מנגנוני הבחירה, והאיזון הדרוש בין ניסיון ליכולת, ובין הלגיטימיות הארגונית לדרישות התקופה.

יתכן שהשפעות הניסיון הזה יימשכו לבחירות האזורים בתוך תנועת פתח, שמן הסתם תעמוד מול מבחן אמיתי כיצד לנהל את התחרות, ולקלוט כוחות חדשים, ולאפשר הזדמנות לאנשי מקצוע, בצורה שמחזקת את האחדות של התנועה ומחדשת את החיוניות הארגונית שלה.

כמו כן, ייתכן שלשינויים הללו תהיה השפעה על הבחירות המחוקקות או הלאומיות הקרובות, לא משום שתוצאות המועצות יכולות ליפול על הבחירות הכלליות, אלא משום שהתנהגות הבחירות עצמה משתנה, וכי החברה הפלסטינית נהייתה נוטה יותר לעריך אנשים במידה שווה להערכה של תוכניות, ויותר מתעניינת ביכולת ובכישורים, בצד השייכות הפוליטית.

וכאן מתבלט האתגר האמיתי בפני הכוחות הפוליטיים השונים, ולא רק בפני תנועת פתח.

את האתגר לא ניתן להגבביל לניהול רשימות הבחירה או ניהול הקמפיינים, אלא יש להיות מסוגלים לקרוא את השינויים החברתיים, ולהבין את השאיפות של דור חדש המחפש מרחב אמיתי להשתתף, מבלי שזה אומר הדחת בעלי הניסיון או הפחתת החשיבות של המאגר הארגוני והפוליטי.

הפוליטיקה אינה נבנית על פי הגיון ההחלפה, אלא על פי הגיון השילוב.

ואין שום פרויקט פוליטי יכול להצליח אם הוא מסתמך על הניסיון ומפנה גב לשאיפות הצעירים, כפי שאין הוא יכול להצליח אם הוא מתמקד בחידוש בהתעלם מהניסיון שהצטבר במוסדות ובכוחות הפוליטיים במשך עשרות שנים.

ואולי השאלה שצריכה להעסיק את כולם היום אינה: מי ינצח בבחירות הבאות? אלא: האם הצליחו הכוחות הפוליטיים לתפוס את ההודעות שהעביר הציבור הפלסטיני בהתחייבות הבחירה האחרונה?

כי התעלמות מהשינויים אינה מבטלת את קיומם, ועיכוב הטיפול בהם אינו אומר שהם ייעלמו.

ייתכן שהבחירות המקומיות הן עמודה שנסגרת מבחינה ניהולית, אך מבחינה פוליטית, ייתכן שהיא פתחה דלת רחבה לדיונים שילווה את הפלסטינים במהלך השלב הבא, עם כל התחייבות ארגונית או לאומית שתעבור.

לסיום, נשארת זו רק קריאה שניתן לדון בה, משום שהפוליטיקה אינה מדע המבוסס על ביטחון, אלא אמנות לקרוא את האינדיקציות, לחזות את האפשרויות, ולנסות להבין מה קורה לפני שזה הופך למציאות. ההיסטוריה הרבה פעמים מספרת לנו ששינויים גדולים אינם מתחילים ברעש של אירועים, אלא באותות קטנים שמעטים מבחינים בהם על מנת לקרוא את הנוף בעין אנליטית ולא בעין רגשית.