חג העצמאות האמריקאי.. חג חירות או זיכרון של שליטה?

כל שנה חוגגת ארצות הברית ב-4 ביולי מה שהיא מכנה חג העצמאות כיוון שהוא נחשב ללידת החירות והדמוקרטיה, אך עבור מיליוני אנשים ברחבי העולם תאריך זה לא מעורר את ערכי החירות כמו שהוא מעורר היסטוריה ארוכה של מלחמות, התערבויות צבאיות, הפיכות ועיצומים כלכליים שהשאירו חותם עמוק על עמים ומדינות שלמות.

בעוד וושינגטון חוגגת עם נושאים של חירות, ההיסטוריה מזכירה לה שהקמתה עצמה הייתה קשורה להתרחבות קולוניאלית על חשבון אדמות העמים הילידים בצפון אמריקה, ומה שגרם לו זמינות מלחמות, גירוש כפוי וטבח שהביא להריסת קהילות שלמות ומאז לא פסקה מדיניות הכוח מללוות את עלייתה של ארצות הברית למעמד ככוח הגדול בעולם.

מווייטנאם לעיראק, מאפגניסטן ללטינה ומהפיכות סודיות לבסיסים צבאיים שאותם מפזרים ביבשות שונות, המדיניות האמריקאית השאירה את חותמיה על מסלולים של מדינות ועמים ששילמו מחירים גבוהים בשל ביטחונם ויציבותם וריבונותם ובמזרח התיכון רואים רבים שהתערבויות האמריקאיות לא סיימו את הסכסוכים אלא תרמו להכביד אותם ולשחזרם, בעוד התמיכה הבלתי מותנית בבעלי בריתה של וושינגטון כמו ישראל נמשכת למרות ההאשמות הבינלאומיות על הפרות חמורות של החוק הבינלאומי ושריפות מלחמה ורצח עם וניקוי אתני.

וההשפעה האמריקאית לא הסתכמה בכוח צבאי בלבד אלא התפשטה גם לכלכלה העולמית דרך עיצומים והגמוניה פיננסית מה שהקנה לוושינגטון יכולת יוצאת דופן להשפיע על החלטות של מדינות בעלות ריבונות ולעשות מהכלכלה כלי לחץ לא פחות משפעת הכוח המזויין.

ומומחים בתחום מדיניות ארצות הברית טוענים כי השיח על "הסדר הבינלאומי המבוסס על כללים" מאבד הרבה מאמינותו כשהכללים הללו מיושמים בררת מחדל, כך שנדונות מדינות מסוימות ונעמדות אחרות, ושוברים את מסעי זכויות האדם בתיקים בעוד שמתעלמים מהם בתיקים שאינם מתאימים לאינטרסים האסטרטגיים של ארצות הברית.

כתוצאה מכך, רבים לא רואים ב-4 ביולי חג עולמי לחירות אלא כאירוע שמזכיר היסטוריה של מעצמה שהכתיבה את מסלול הסדר הבינלאומי בכוח הנשק, ניצול והשפעה פוליטית וכלכלית גזילת משאבי העמים ויציבותם ועצמאותם, בעוד האמריקאים רואים ביום זה יום חג העצמאות, אחרים רואים בכך תזכורת להיסטוריה ארוכה של התערבויות ששינו את גורל המדינות, יעוררו סכסוכים ותהפוכות את כוחם ובאיזון עדין זה עדיין חיות ההשלכות של הסכסוכים עד היום.

ושאלת השאלות נותרת פתוחה: האם די לחגוג את ססמאות החירות או שהחירות מקבלת את משמעותה האמיתית כאשר ריבונות כל העמים מכובדת והחוק הבינלאומי מיושם על כולם ללא יוצא מהכלל?