17 מיליארד שקל בקופת המדינה.. כאשר הנזילות הופכת למשבר ריבוני כלכלי

"לא חוסר כסף הוא הדבר המסוכן ביותר הכלכלה הפלסטינית היום… אלא שהכסף עצמו יהפוך למשבר"; זוהי לא סיסמה ריקה, אלא תיאור מדויק של אחד האתגרים המסוכנים ביותר שעומדים בפני הכלכלה הפלסטינית בשלב זה. בזמן שהכלכלות מנסות להגדיל את הנזילות ולעודד השקעות, הכלכלה הפלסטינית חיה פרדוקס נדיר; שכן הכספים נערמים בתוך קופות הבנקים עד שכבר עבר ערכם 17 מיליארד שקל, בעוד שהמגבלות המוטלות על שליחת יתרת השקל מאפשרות רק להוציא כ-4.5 מיליארד שקל כל שלושה חודשים, מה שהפך את השפע הכספי ממקור כוח למקור דאגה כלכלית.

חלק מהאנשים עשויים לחשוב שזהו משבר בנקאי המערב רק את הבנקים, אך האמת היא שזו בעיה הפוגעת בכל אזרח פלסטיני, היא משפיעה על הסוחר התלוי בהפקידות היומיות, על המשקיע הזקוק למחזור כספי יציב, ועל החברות המנהלות את התחייבויותיהן, ובסופו של דבר על הכלכלה הלאומית כולה.

זו לא משבר בנקים… אלא משבר מערכת נזילות
חשוב מההתחלה לתקן מושג רווח; הבעיה הנוכחית לא משקפת חולשה במערכת הבנקאות הפלסטינית, ולא כשל בביצוע של רשות המטבע הפלסטינית או אגודת הבנקים בפלסטין, אלא תוצאה ישירה של המגבלות המוטלות על תנועת יתרת השקל, בצל כלכלה התלויה במטבע שאינה מונפקת על ידה ואינה שולטת בשפיעתה מעבר לגבולות.

המערכת הבנקאית הפלסטינית הוכיחה במהלך העשורים העברו עמידות גבוהה ויעילות תפעולית יוצאת מהכלל, אפילו בתנאים פוליטיים וכלכליים קשים; כן המשיכה רשות המטבע הפלסטינית למלא את תפקידה הרגולטורי והפיקוחי לשמירה על היציבות הפיננסית, בעוד שאגודת הבנקים בפלסטין מילאה תפקיד מרכזי בייצוג הבנקים הפועלים בפלסטין, באיחוד עמדותיהם, וביצירת קשר עם גופים שונים מקומיים ובינלאומיים למציאת פתרונות למשבר זה.

איך הגענו לשלב הזה?
הכלכלה הפלסטינית מתבססת על השקל כמטבע הראשי למסחר. ונכנסו כמויות גדולות ממנו בכל יום לשוק הפלסטיני כתוצאה מהחלפת מסחר ומשכורות של עובדים פלסטינים העובדים בתוך ישראל, ובתנאים רגילים הבנקים היו אוגרים את יתרת השקל ומחזירים אותה לבנקים הישראלים, אך המגבלות המוטלות על תהליך זה הובילו להפרת איזון ברורה בין גובה הנזילות הנכנסת לשוק לבין גובה הנזילות המותרת להוציא, כך שהכמויות הצטברו בתוך קופות הבנקים בקצב מואץ. היום, לאחר שערך הנזילות המצטברת עבר את ה-17 מיליארד שקל, המשבר הפך לאתגר תפעולי ופיננסי אמיתי, שמטיל עלויות נוספות לאחסון, הגנה והובלה, ומשפיע על היעילות בניהול הנזילות בתוך המערכת הבנקאית.

כאשר הנזילות הופכת לנטל
בתחום הכלכלה, נזילות נחשבת לאחד הגורמים החשובים ביותר לצמיחה, אך בתנאי שהיא בתנועה; אך כאשר הכספים נשארים ככלא בכל הנושים, הם הופכים להון בלתי מנוצל, וכל שקל שאינו מסתובב בכלכלה משמעו הזדמנות השקעה שאבדה, או פרויקט מושהה, או פעילות כלכלית פחות יעילה, וכן שמירה על כמויות עצומות של כסף מעלה עלויות תפעול, מגבירה את הסיכונים הביטחוניים, ומצמצמת את גמישות ניהול הנזילות, על אף שהבנקים ממשיכים למלא את התחייבויותיהם כלפי הלקוחות.

מספרים ששווה לעצור לפניהם
כאשר אנחנו מדברים על יותר מ-17 מיליארד שקל שנצברו בתוך קופות הבנקים, אנחנו לא מדברים על מספר סתם, אלא על נזילות השוות מיליארדי דולרים שנשארו מחוץ למחזור הכלכלי הטבעי, ובמקביל, הכמויות המותרות לטעינה אינן עוברות את 4.5 מיליארד שקל כל שלושה חודשים, מה שיוצר פער הולך וגדל בין התרומות הנכנסות ליכולת להוציא את היתר, והמשבר רק מחמיר עם הזמן, ולשון הכלכלה, הבעיה אינה בחוסר נזילות… אלא בזיקוק שלה.

מאמצים לאומיים שראויים להערכה
יש להדגיש, רשות המטבע הפלסטינית ואגודת הבנקים בפלסטין לא עמדו מהצד מול המשבר הזה, כי רשות המטבע פעלה לניהול סיכונים ולשמור על היציבות הפיננסית, בעוד שאגודת הבנקים הגברת את קשריה עם גופים פיננסיים בינלאומיים, כולל הבנק העולמי והקרן המטבע הבינלאומית, בנוסף לשותפים בינלאומיים נוספים, במטרה למשוך את תשומת הלב לסכנת המשבר ולחפש פתרונות פרקטיים המבטיחים שהמגזר הבנקאי פועל באופן טבעי, ומאמצים אלו מראים הבנה ברורה שהעניין כבר לא בנקאי בלבד, אלא מדובר בעניין הממתח את היציבות הכלכלית הפלסטינית כולה.

לאן יש להפנות את המאמץ?
מצער שחלק מהביקורות לעיתים מופנות לעבר הבנקים הפלסטיניים, בעוד שהעובדות מצביעות על כך שמהות הבעיה מצויה מחוץ לסמכויותיהם, שכן המגזר הבנקאי לא שולט בסכומים של שיגור יתרת השקל ואין לו סמכות לשנות את ההליכים המלאים; לכן כל מאמץ רשמי, תקשורתי או עממי שמבקש לטפל במשבר הזה צריך להתמקד בהסרת המגבלות המוטלות על תנועת יתרת השקל, כיוון שזהו הסיבה כיום להחמרת הבעיה, ולא להטיל אחריות על המוסדות הפלסטיניים לע данном משבר, אשר פועלים כל יום כדי לנסות להכיל את השפעותיו. הפניית הלחץ לעבר טיפול בסיבה האמיתית של המשבר היא יעילה יותר מאשר ללחוץ על מוסדות לאומיים הפועלים במאמצים גדולים לשמור על היציבות הפיננסית בתנאים חריגים.

ומה הלאה?
המשבר הנוכחי נושא מסר חשוב; והוא שהכלכלה התלויה במטבע שאין לה שליטה על הוצאתה או ניהולה, תישאר חשופה כאלה תקלות, ולכן הפתרונות צריכים להיערך בשני מסלולים מקבילים, כאשר המסלול הראשון הוא להמשיך במאמצים הפוליטיים והטכניים להסרת המגבלות המוטלות על שיגור יתרת השקל ולהבטיח את שיח ההון הטבעי, והשני הוא להרחיב את אמצעי התשלום האלקטרוני ולחזק את השימוש במטבעות אחרים בכמה עסקות ולפתח את התשתית הפיננסית כדי להפחית את התלות בנזילות מזומן. אבל צעדים אלה, על אף חשיבותם, הם פתרונות משלימים, כשהפתרון היסודי טמון בהעצמת הכלכלה הפלסטינית לנהל את כלי הנזילות שלה בצורה יותר עצמאית.

מילה אחרונה
המשבר של הצטברות השקל חושף מציאות כלכלית שאין להתעלם ממנה; שהיא שהכוח של המערכת הבנקאית לבד, לא משנה עד כמה זה יפול עלי, לא מספיק אם הסביבה בה היא פועלת מטילה עליה מגבלות החורגות מעבר ליכולתה לטפל, וכך הוכיחה רשות המטבע הפלסטינית ואגודת הבנקים בפלסטין והמערכת הבנקאית הפלסטינית יעילות גבוהה בניהול המשבר והגבלת השפעותיו, אך המשך הצטברות הנזילות מאשר כי הבעיה לא נעוצה ביכולת הניהול אלא במגבלות המפריעות לתהליך הטבעי של תנועת הכספים; שכן כלכלות לא נמדדות רק לפי גובה מה שיש להן של נזילות, אלא לפי יכולתן לנהל את הנזילות הזו בצורה חופשית ויעילה, וכאשר המטבע הנסחר הופך לנטל על הכלכלה, ולא להיות מניע שלה, הרי שהעניין לא נשאר משבר מזומנים זמני, אלא הוא הפך לעניין של ריבונות הכלכלה שמחייב להיות בראש סדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות, ולקבל תשומת לב ציבורית, כיוון שהיציבות של המערכת הפיננסית הפלסטינית אינה רק אינטרס של המגזר הבנקאי בלבד, אלא אינטרס לאומי שמשפיע על עתיד הכלכלה הפלסטינית כולה.

ד"ר עימד עלי סעדי

דוקטורט בכלכלה ובפיננסים מוסלמיים