בחירות למועצה הלאומית .. רפורמה בארגון או הגדרה מחדש שלו?

מאז שאישר הנשיא מחמוד עבאס את מה שנקרא חוק הבחירות של המועצה הלאומית הפלסטינית, חזר הוויכוח לעלות מחדש על הפרק הפוליטי הפלסטיני סביב טבע הארגון לשחרור הפלסטיני ותפקידו החוקי והפוליטי, וסביב מהות המועצה הלאומית הפלסטינית עצמה, והאם ניתן להעמיד אותה בכללי הבחירות הכלליות המקובלים במערכות פוליטיות יציבות, או שהכיוון הזה כרוך בתערובת מושגית וחוקית עמוקה שעשויה להוביל לתוצאות הסותרות את היסודות שעליהם הוקם הארגון לשחרור הפלסטיני מאז ומעולם ועד היום...

הדיון המתרחש סביב בחירות המועצה הלאומית אינו יכול להיות מנותק מהשאלה המרכזית לגבי טבע הארגון לשחרור הפלסטיני עצמו... לפני שנחפש דרכים להקים את המועצה הלאומית, יש להיענות לשאלה מהותית המופיעה בהגדרת מהות הארגון .. האם היא מדינה עצמאית בעלת מערכת פוליטית מושלמת שמחייבת את מוסדותיה לערוך בחירות תקופתיות לפי כללי הדמוקרטיה המסורתית? או שהיא עדיין, בהתאם למגילת היסוד שלה ולמעמד הבינלאומי שלה, תנועת שחרור לאומית המייצגת עם הנמצא תחת כיבוש וממשיך להיאבק להשגת זכותו להגדרה עצמית, חזרה ועצמאות?

המענה החוקי והפוליטי אינו סובל אי בהירות... הארגון לשחרור הפלסטיני לא הודיע על סיום משימתו ההיסטורית, ולא התקבלה ממנו שום החלטה לאומית או חוקית שמעידה על המעבר שלו מתנועת שחרור לאומית למדינה עצמאית בעלת ריבונות מלאה... הארגון, בהגדרתו החוקית ובהכרה הערבית והבינלאומית בו, ממשיך להיות הנציג החוקי והיחיד של העם הפלסטיני בכל מקום הימצאו, כמו שהוא ממשיך להיות המסגרת האחידה למאבק הלאומי הפלסטיני שנועד לסיים את הכיבוש ולהשיג את הזכויות הלאומיות הבלתי ניתנות להעברה...

בהתאם לכך, המועצה הלאומית הפלסטינית אינה ניתנת לראות כמועצה פרלמנטרית מסורתית במובן החוקתי הידוע במדינות עצמאיות, אלא היא פרלמנט של המהפכה הפלסטינית והמוסד التشريתי הגבוה שלה שנוצר בהקשר של פרויקט השחרור הלאומי. ולכן, הניסיון להכניס את הקמתה לכללי הבחירות הכלליות כאלו הם הפתח היחידי ללגיטימציה מייצג קפיצה מעל הטבע החוקי והפוליטי של הארגון עצמו, ומביאה להגדיר אותו מחדש באופן לא מוצהר וללא שום רשות לאומית כוללת...

הארגון לשחרור הפלסטיני הוקם בתנאים יוצאי דופן שהכתיבו מצב של עקירה לאומית, פיזור וכיבוש. הוא לא הוקם כקוף פוליטי, שלטון מקומי או מדינה קיימת, אלא הוקם כמימוש של המהפכה הפלסטינית המודרנית וכמסגרת ניהולית מאוחדת עבור הכוחות הלאומיים שניצחו את פרויקט השחרור. מאז אותו המועד הלגיטימיות של הארגון נשמרה בזכות הלגיטימיות של המאבק הלאומי ובזכות יכולתו לייצג את מגוון המרכיבים של העם הפלסטיני בארץ ובתפוצה, ולא בעזרת קלפיות הבחירות כבמובן המקובל במערכות פרלמנטריות מסורתיות...

הניסיון ההיסטורי של תנועות שחרור הלאומית מדגיש כי מוסדות מהפכתיים לא נבנים על פי הלוגיקה של הצבעה פשוטה, אלא על פי דרישות שלב השחרור הלאומי ומתחייבויותיו... המהפכה איננה עמותה, איננה ועד ניהול מהפכני, איננה מוסד שירותי שניתן לעצב מחדש באופן תקופתי בהתאם לאיזון הכוחות של רוב ומיעוט... המהפכה היא פעולה פוליטית והיסטורית ששואפת לרסק את מציאות הכיבוש והקולוניאליזם ולהקים מציאות חדשה... ועל כן, מנהיגות המהפכות והמוסדות ההיסטוריים שלהן היו תמיד תוצאה של האיזונים במאבק הלאומי, של קונצנזוס המהפכה, ושל הנציגות המאבקו של הכוחות הפעילים בשטח, ולא תוצאה של קלפיות הצבעה פשוטות...

הגרוע מכל הוא שהחוק הזה אינו משמש סתם שינוי טכני הנוגע לשיטת הבחירה של חברי המועצה הלאומית, אלא נושא בתוכו ניסיון להגדיר מחדש את הארגון לשחרור הפלסטיני עצמו... כאשר הקריטריון היחיד ללגיטימיות הוא הבחירות הכלליות, הארגון מתנער בהדרגה מהיסודות ההיסטוריים והמהפכניים שלו והופך לישות פוליטית מסורתית העומדת תחת המשטר של התחרות הבחירותית והאג'נדות המיידיות ואינטרסים פלטתיים צרים... ובמצב הזה לא תחזור הארגון להיות מסגרת לשחרור הלאומי, אלא תהפוך למוסד פולטי דומה לכל מוסד מפלגתי או פרלמנטרי אחר...

ועוד, השאיפה לבחירות כלליות למועצה הלאומית מעוררת בעיות חוקיות ופעלת מענק אולטרה מורכבות. העם הפלסטיני אינו חי בתוך גבולות מדינה אחת שניתן לבצע בה תהליך בחירות מאוחד... זהו עם מפוזר בין כיבוש, גירוש, זמני פליטים ומחנות פליטים ועשרות מדינות השונות כללי חוקם ומערכותיהם הפוליטיות... מהצד המעשי, אין שום מנגנון אמיתי שיבטיח השתתפות כללית של כל הפלסטינים באופן שווה והוגן בעגב כיצד לעבור תהליך בחירות כולל... ובמובן זה, מדובר על הבחירות הכלליות למועצה הלאומית נשקף כמו סיסמה פוליטית ולא כמו פרויקט ניתן לעשייה...

ואפילו אם נניח תאורטית יכולת לערוך את הבחירות האלה, השאלה היותר חיונית נשארת ונותרת עכשווית .. האם הבחירות מייצרות בהכרח נציגות לאומית טובה יותר מהפורמולה ההסכמית שהתארגה לתוכה הארגון לשחרור בעבר? המציאות מצביעה על כך שבחירות משקפות פעמים רבות את מאזן הכוחות הכספיים, התקשורתיים, והנסיבות העכשוויות והשתנה האזוריות, בזמן שהפורמולה ההסכמית בתוך הארגון לשחרור שלטה באמות אחרות על פי כמות הנוכחות הלאומית והמאבקית של הכוחות הפוליטיים והחברתיים ויכולתן לממש את הפרויקט הלאומי הכללי...

המרת המועצה הלאומית הפלסטינית ממוסד מהפכני המייצג את העם הפלסטיני במאבקו ההיסטורי למועצה נבחרת לפי כללי דמוקרטיה ליברלית מודרנית נושאת בתוכה סכנה אסטרטגית אמיתית... כאן לא מדובר רק על מנגנון בחירות או מינוי, אלא מדובר על טבע הפרויקט הלאומי עצמו... הדמוקרטיה במדינות עצמאיות מתקיימת על ניהול התחרות בתוך המדינה, בעוד שמהפכות שחרור לאומי מתקיימות על ניהול המאבק עם הכיבוש... ובין הפונקציות יש הבדל מהותי שאסור להתעלם ממנו או לקפוץ עליו...

המהפכה מטבעה לא נבחרת. המהפכה מוציאה את המנהיגות והמוסדות שלה דרך הפעולה המאבקנית ועל ידי יכולתה לבטא את הרצון הלאומי הקולקטיבי. עם זאת הבחירות הן כלי מתוך הכלים שנועדו לנהל את השלטון בתוך המדינה לאחר השגת עצמאות. ולכן, העירוב בין שלבי השחרור והבנייה מייצג טעות פוליטית וחוקית חמורה העלולה להוביל לפירוק המבנה המחשבתי והמוסדי שעליו הוקם הארגון לשחרור הפלסטיני.

ואולי הסכנה הגדולה ביותר טמונה בכך שחוק הבחירות של המועצה הלאומית פותח את הדלת לייצור מחדש של הארגון בהתאם לקריטריונים חדשים שאין להם שום קשר עם ההיסטוריה המהפכנית שלו או עם תפקידו בשחרור... הכוחות שיותר מחזיקים במשאבים והשפעה תקשורתית וארגונית עשויים להחזיק את ההשפעה הגדולה ביותר בעיצוב המועצה הלאומית, בעוד שההבחנות המאבקיות והחברתיות שיצרו את מהות הניסיון הפלסטיני במשך עשורים ארוכים מדרדרות. וכך ייתכן שהארגון לשחרור יהפוך רק למסגרת מנהלת חסרת רוח המהפכה אשר העניקה לו את הלגיטימציה והמשקל ההיסטורי שלו...

מה שנדרש היום הוא לא לפרק את היסודות שעליהם הוקם הארגון לשחרור הפלסטיני, אלא להחיות אותו, להפעיל אותו ולשוב לתפקידו השחרורי המאחד. הרפורמה האמיתית אינה מתחילה משינוי הטבע של הארגון או מהגדרת מחדש של מוסדותיו, אלא מתחילה משיבת תפקידו הלאומי כמנהיג תנועת השחרור הלאומית הפלסטינית. בעוד שהמרת המועצה הלאומית לזירה בחירותית תחת כללי דמוקרטיה ליברלית לפני השגת השחרור, אינה מייצגת רפורמה אלא מעבר בלתי מוצהר מפרויקט השחרור לפרויקט ניהול המציאות הקיימת...

ולכן, חוק הבחירות של המועצה הלאומית הפלסטינית מציב בעיה ששואפת הרבה מעבר לגבולות ההליכים הארגוניים. הוא פוגע בליבת הרעיון שעליו הוקם הארגון לשחרור הפלסטיני, ומעלה שאלות עמוקות לגבי עתידו, זהותו ותפקידו ההיסטורי. אם הארגון עדיין חוקית ופוליטית תנועת שחרור לאומית, ואם משימתו המוצהרת היא עדיין שחרור האדמה והאדם הפלסטיני והשגת הזכויות הלאומיות הבלתי ניתנות להעברה, אזי העלאת פרלמנט המהפכה לכללי הבחירות הכלליות אינה ניתנת להבנתה כצעד רפורמיסטי, אלא כתהליך של שינוי מבני המאיים להוציא את הארגון מהותानी והיסטורי, ולפתוח את הדלת לסיומו של המודל שהעניק לעם הפלסטיני במשך עשורים רבים את הכותרת הלאומית המשותפת ואת הייצוג החוקי היחיד שלו.

ולכן ההגנה על הארגון לשחרור הפלסטיני נעשית לא על ידי שכפול מודלים של מדינות יציבות בתוך המסגרת של תנועת שחרור לאומית שלא השיגה עדיין את משימתה ההיסטורית, אלא בעזרת החזקה בטבעה המקורי והפיתוח של הכלים המאבקיים והמוסדיים שלה באופן משרת את מטרתה המרכזית של השחרור. המהפכה לא הולכת לקלפיות כדי לשאוב את הלגיטימציה שלה, אלא שואבת אותה מתוך המשך נשיאת פרויקט החירות הלאומית עד להשגת מטרותיו שלמות ולא חלקיות...