שכונת הנוצרים בטירה.. היסטוריה שמסרבת לאזהרה הישראלית ומחזיקה בחיים

SadaNews - ברחובות הצרים של "שכונת הנוצרים" בחלקה הצפון-מערבי של העיר טירה, נשקפת תחושת חיים שמנסה לשוב לאיתנה הרגיל. דלתות הבתים האבן הישנים עדיין פתוחות לרווחה, בעוד שבני הקהילה יושבים מול בתיהם מחליפים שיחות יומיות חולפות.

אך מאחורי השקט המסתורי הזה, מתמשך האפקט של האזהרה הישראלית האחרונה בפרטי המקום ובפני התושבים וזיכרונם הקרוב.

השכונה, שנחשבת לאחת השכונות העתיקות והייחודיות בטירה, חזרה באופן פתאומי למרכז הסכנה, לאחר אזהרה ישראלית שדיברה על נוכחות של عناصر חיזבאללה בתוכה, מה שגרם לדאגה בקרב התושבים והניע את צבא לבנון לנקוט בצעדים ביטחוניים ואחרים באזור.

סרבנות לעזוב

למרות שחלפו ימים מאז האזהרה, האזרחית הלבנונית זכיה עדיין זוכרת את הרגעים ההם באי נוחות מסוימת, עומדת מול ביתה שסרבה לעזוב במשך החודשים האחרונים, ואומרת לאל-ג'זירה: "כמובן שהיינו frightened באזהרה הישראלית, פחד הוא רגש טבעי אצל כולם, אבל בחרנו להישאר בבית שלנו".

היא הוסיפה כי בני דרום לבנון חיים על קצב הפתעות תכופות, ואין אפשרות לחזות מה עשויות לשאת השעות הבאות. היא אישרה, "הפחד קיים עד היום וכל תקופה מתחדש, אני לא חושבת שיש מישהו בטירה או בדרום שלא מרגיש זאת, אבל אנחנו מנסים לעמוד על רגלינו ולהמשיך את חיינו".

אבל החודשים האחרונים הביאו עימם הרבה דאגה לתושבי השכונה, גם החלטו עליהם עשרות פליטים שנבצרו בטירה מההפצצות שפקדו כפרים ועיירות בדרום.

באחת הסימטאות של שכונת הנוצרים, קמיל דוארו משחזר את התקופה ההיא, ואמר לאל-ג'זירה כי השכונה תמיד הייתה דוגמה לחיים משותפים בין מרכיביה החברתיים והדתיים השונים, כאשר מוסלמים ונוצרים חיים זה לצד זה כבר עשרות שנים. הוא אישר, "החיים כאן נשענים על ידידות ושיתוף פעולה בין כולם, המלחמה הכניסה לתנאים קשים על האנשים אך הקשרים בין בני השכונה נשארו חזקים".

עם גלי הזעזועים התכופים, עלה מספר התושבים באופן משמעותי, מה שהיווה לחצים כלכליים ונפשיים על כולם. דוארו הסביר, "האנשים חיים תחת לחץ גדול, ולכן לפעמים היו מתרחשות בעיות כלשהן, אך הן נפתרו במהירות, וחזרו כולם לשבת ולחיות בצורה טבעית".

הוא זכר את המראות מהשעות שלאחר אחת האזהרות הקודמות, כאשר הפחד שלט בתושבי השכונה ובפליטים התושבים בה, ואמר, "באותו הזמן יצא כמעט חצי מתושבי השכונה והרבה מהפליטים, עד שהמקום נראה כמעט ריק מאנשים".

מראות החזרה

אך המראה היום נראה שונה במעט, רבים חזרו לבתיהם, ותנועת אנשים חזרה לשטחים ולחנויות הקטנות, בעוד התושבים מנסים לשוב לקצב חייהם היומיומיים, על אף שהדאגה נמשכת ומכבידה על בני הדרום.

שכונת הנוצרים נושאת חשיבות מיוחדת במארג ההיסטורי והחברתי של טירה, שכן היא ממוקמת בלב העיר העתיקה, ומהווה חלק מזיכרונה הקולקטיבי, העיר החופית שעברה עליה תרבויות רבות לאורך המאות.

השכונה מתאפיינת בבתים האבן הישנים שלה, בכנסיות ובסימטאות שלה השומרות עדיין על אופיין התרבותי, היא גם נשמרה במשך שנים רבות כמקום לחיים משותפים בין בני הדתות השונות.

היום, בעוד שהמתחים הביטחוניים בדרום לבנון נמשכים, תושבי השכונה מוצאים את עצמם מולם מציאות של פחד מהלא נודע מצד אחד, והצמדה למקום מהצד השני.

בסוף אחת הסימטאות, עברה אישה נושאת שקיות לחם בדרכה הביתה, בעוד ילדים משחקים ליד הכניסה לבית ישן. נראות המראות רגילה, אך עבור התושבים יש לה משמעות אחרת; כל פרט יומיומי הפך בצורה של התנגדות שקטה לפחד.

על אף האזהרות והדאגה המלווה אותם, הם נאחזים בחייהם כפי שהכירו אותם תמיד, מאמינים כי סימטאות אלו שראו עשרות שנים של חיים משותפים והעמדה מסוגלות לשמור על פעימתה גם ברגעים הכי קשים.

עיר החיים המשותפים

מצדה, העירייה של טירה מאשרת כי מה שהתנהל בשכונה בימים האחרונים לא שינה את מהותה כחלק מהמארג ההיסטורי של העיר שתמיד אספה את בני עמה על כל שונות שייכותם.

הביע יו"ר ועדת הקשרים הציבוריים בעירייה, וליד אל-טויל, לאל-ג'זירה כי העיר לא הכירה אף פעם בהבדל בין מוסלמי לנוצרי, והסביר כי שם השכונה נובע רק מהיותם רוב התושבים נוצרים. הוא הוסיף כי השכונה כוללת מספר מלונות ובתי אירוח, ונמצאת במסגרת המארג התיירותי של טירה, מה שגרם לכל דיון עליה להתקבל בעניין רחב אצל התושבים והמבקרים.

אל-טויל ציין כי האזהרה הישראלית האחרונה, שהזמינה לפנות כל נוכחות שאינה אזרחית או חמושה בתוך האזור, עוררה מצב של דאגה, אך העירייה מעקבת אחרי המצב בשטח. הוא אישר, "בהתאם לבקשתנו, הצבא הלבנוני ערך סיורים בשכונות המגורים, ונמצא כי הנוכחים הם משפחות אזרחיות של נשים, גברים וילדים ללא ציון של נוכחות חמושה או אנשים מבוקשים כפי שפורסם".

הצבא חיזק - לפי דבריו - את צעדי הזהירות שלו, הקים עמדות פיקוח בכניסות השכונה, ובדק את המלונות ובתי האירוח מבלי לרשום נוכחות של גורמים זרים או מבוקשים.

ואל-טויל רואה כי הרעש סביב השכונה היה גדול יותר מגודלו של המציאות בשטח, כאשר חלק מהמידע המועבר דרך רשתות החברתיות סייע להפרה של המראה, על אף عدم הוכחתו בשטח. הוא אישר כי השכונה חזרה לשקטה באופן הדרגתי, כאשר מספר מהתושבים עזבו בשעות הראשונות לאחר האזהרה, לפני שיחזרו אחת לאחת ביום הבא.

הוא חיזק כי חזרת התושבים נמשכת בצורה טבעית, והשתהות שמתרחשת אצל חלקם קשורה יותר לנסיעות מאשר קשורה לדאגות בתוך השכונה, והוסיף, "זו טירה שתמיד ידענו.. עיר החיים המשותפים המאגדת את בני עמה על אף כל התנאים".

סיפור העירייה עולה בקנה אחד עם מה שאומרים תושבי השכונה עצמם, כי הפחד היה נוכח ברגעים הראשונים, אך הוא לא הצליח להניע אותם לעזוב. עם ירידת המתח, החיים חזרו בהדרגה לסמטאות הישנות, וחזרה עימם התמונה של שכונה שהתרגלו להתמודד עם הדאגה בעמידה יומית שקטה.

מקור: אל-ג'זירה