כדי ש"תנועת פת" לא תהפוך למפלגת הנשיא

עם משאלות הצלחה למנהיגות החדשה של תנועת פת, ושהדף של הוויכוח סביב הכנס השמיני של פת ייסגר, ושהמנהיגות החדשה של התנועה תתמקד בהתמודדות עם אתגרי הכיבוש, בין אם בשטחים או ברצועה, אולם מה שקרה בכנס, בהעדר בהירות ושקיפות במהלך מהלכיו, הותיר השלכות ואתגרים פנימיים שישפיעו על פעילות התנועה; כי לא ניתן להתעלם מהמון המופיעים בכנס או המוחים על מהלך המערכת הבחירות ועל תוצאותיה, והם לא פחות חשובים ומסורים לתנועה מאשר המשתתפים בכנס, בעוד שאין בכנס מי שניתן לקטלגם כאינטלקטואלים ולמדענים מוועדת המרכז ומועצת המהפכה, אנחנו מקווים שהדבר יתוקן בהרכב החדש של המועצה המייעצת עם הענקת סמכויות יעילות והקמת צוות לחשיבה אסטרטגית בתוכה, כמו כן אין להתעלם ש"החלקיות האזורית והבינלאומית" הייתה ברורה בהרכב ועדת המרכז; כאשר הישרדותם של חלק מהנשארים בתפקידיהם נובעת כי הם נחשבים של ירדן וארה"ב ואחרים, בעוד שאי-הכללתם של אחרים נובעת מיישוב חשבונות הקשורים לתקופת עבודתם בנושא רכוש הארגון בלבנון ובנשק הפלגים שם, בנוסף לעמדותיהם התומכות בתנועת חמאס אשר עוררו את כעס פלסטיני רצועת עזה.

לכל זאת, כאשר חותמת הנשיא הייתה ברורה בכל מהלכי הכנס, יש חשש שהתנועה החדשה של פת נוטה להפוך למפלגת הנשיא והשלטון ומתרחקת מעקרונותיה ומיסודותיה הראשוניים, דבר שמוליד חששות גם מחיזוק מעמדו של הזרם הרפורמיסטי (קבוצת דחלאן), ועשוי להוביל להופעת מפרידות או מפלגות פתאוויות חדשות ומתמודדות עם הארגון המרכזי לאחר היעדרות הנשיא, אם לא ייעשו פיוסי פת שיכנו במהירות ותנועה מהירה של המנהיגות החדשה לעבר הצבת אסטרטגיה ותוכנית פוליטית לשלב הבא.