7-10 מיליארד shekel.. חשבון העובד שנעדר מבריסל

מחבר: ד״ר סאיד צברי

-יועץ כלכלי ופיננסי בינלאומי - חבר הגוף הבינלאומי להמרה וכלכלה דיגיטלית - המזכירות הכללית

בכל ועידה בינלאומית שמתנהלת לתמיכה בפלסטין, מככבות כותרות החדשות במספרי הסיוע המוצהרים, בעוד שנשאר מספר חשוב עוד יותר מחוץ למסך: היקף ההכנסה שהפסיקה להיכנס לכלכלה הפלסטינית מאז שסגרו את דלתות שוק העבודה הישראלי בפני עשרות אלפי עובדים. מכיוון שמ-7 באוקטובר 2023 רובם לא חזרו לעבודה, ולא הוצגה עד כה משוואה ברורה הקושרת בין היקף היעדרות זו להיקף התמיכה הדרושה בפועל כדי לפצות על כך. ועידת בריסל האחרונה חזרה על אותו תסריט: התחייבויות במאות מיליוני יורו, מבלי שהועלה השאלה החשובה ביותר: כמה הרוויחה הכלכלה הפלסטינית בפועל מהפסקת העבודה בתוכה, האם מספיק מימון זה כדי לסגור את הפער?

היקף ההלם: מספרים ולא סתם רישומים
לפני אירועי 7 באוקטובר 2023, עבדו בישראל וביישובים כ-156 עד 178 אלף עובדים פלסטינים מורשים, בנוסף ל-37-40 אלף עובדים ללא היתרים רשמיים, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית. עם פרוץ המלחמה, ישראל משכה היתרים ל-120 אלף עובדים בבת אחת, ולא ישובו לעבודה עד סוף שנת 2025 רק כ-34 אלף עובדים בלבד, מרביתם ביישובים.

כמו כן, השכר הממוצע, על פי נתוני הרבעון השלישי של 2023, היה כ-300 שקל ביום (כ-81 דולר), שהם בערך 6,600 שקל לחודש עבור עובד אחד, מספר גבוה בהרבה מהאומדנים האופטימיים לפעמים. וכשמעריכים את השכר הזה לפי מספר העובדים שיצאו משוק העבודה, ההפסד הישיר בשכר בלבד מתקרב ל-7 עד 10 מיליארד שקל בשנה. ואם לוקחים בחשבון את ההשפעה המכפילה של הכנסה זו בשוק המקומי, העלות הכלכלית בפועל עולה על ערך השכר הישיר, ומביאה לירידת הצריכה, ירידה בפעילות העסקית ולחצים נוספים על הכספים הציבוריים.

מספרים אלו חושפים את האמת שהעובד הפלסטיני לא היה סתם אדם המחפש עבודה, אלא הוא ייצג זרימה כספית קבועה לכלכלה המקומית: השכר שלו מתחלף לצריכה יומית, ביקוש לסחורות ושירותים, יכולת לעמוד בהתחייבויות ותמיכה בפעילות המסחר ובסקטור הבנקאי. וכאן מתגלה מה שמכונה כלכלית "ההשפעה הכפולה". כל שקל שהעובד מפסיד לא נעלם בגבולות משפחתו, אלא מוציא עמו את הוצאות השוק כולו, ומושפע הכנסות המיסים והשיבוש במסים כאחד.