אסטרטגיה ארגונית אחודה שת precedes את الخطב התקשורתי האחוד

לאחרונה היו רוויים כלי התקשורת החברתית, חלקם תומכים, אחרים מתנגדים וחלקם תוקפים, ומספרם שראה בזה הזדמנות שאולי לא תחזור שוב כדי לפגוע באח בסאם זקאנה, חבר המועצה הרדיקלית של תנועת פת"ח, המוכר בלאומיותו ובעמדותיו הנחושות והמהפכניות כלפי בני התנועה בפרט ובני עמו בכלל, וזה שקרא לخطב פת"חי אחוד, שיבטא את עמדת תנועת פת"ח ולא ייתן לשטח להפקיר את ההשקפות האישיות, מבלי לפגוע באף אחד מהקודרים התנועתיים, כמו גם לשמור על כך שלא להטיל דופי בתנועת פת"ח.

לא אכנס למערבולת הקמפיין שנועד לאח بسאם זקאנה, משום ששמעתי וידעתי על האיש הזה, אני מבין עד כמה הוא מקפיד על תנועת פת"ח, ואני רואה בו את הסלע שעליו נשענים כל הפתחאווים וכל לוחם יקר, אבל האח זקאנה התעלם בהצהרתו, מה שהתעלמו ממנו מנהיגי התנועה במשך שנים רבות, הצורך לאמץ אסטרטגיה ארגונית מהפכנית אחודה וברורה, שתביע את עמדת תנועת השחרור הלאומי הפלסטינית (פת"ח) ותכיל בעמקיה עמדות ברורות מהפתחים המקומיים, האזוריים והבין-לאומיים מבלי לפגוע בעקרונות הלאומיים.

תנועת פת"ח הסתמכה על עקרונותיה מאז נוסדה בשנת 1958 ועד שיצאה לדרך הראשון בינואר 1965, ועד להסכם ההצהרה הלאומית (אוסלו) בשנת 1993, על עקרונות לאומיים וציבוריים שמתמקדים בעצמאות ההחלטה הלאומית הפלסטינית, והאמינה כי שחרור פלסטין הוא חובה לאומית, והדגישה את הזהות הפלסטינית העצמאית, ואימצה את המאבק המזוין כדרך אסטרטגית לשחרור, תוך מחויבות לעבודה דיפלומטית ופוליטית להשגת מטרות העם הערבי הפלסטיני, והדגישה כי פלסטין היא חלק מהעולם הערבי, ושעם הערבי הפלסטיני יש לו אישיות לאומית עצמאית וזכות אמיצה לקבוע את גורלו, והעלתה את הסיסמה "שחרור פלסטין הוא הדרך ל"אחדות ערבית", מדגישה את מרכזיות הסוגיה וחשיבות הישענות העם הפלסטיני על כוחותיו העצמיים במאבקיו, רואה במערכה לשחרור פלסטין חובה לאומית שחייבת להיות משותפת בעומק לכל הכוחות הערביים עם כל האמצעים הפיזיים והרוחניים, והודיע על כך בתוכניתה הפוליטית שהמאבק של העם הערבי הפלסטיני הוא חלק מהמאבק של העמים נגד הקולוניאליזם, הכיבוש והעושק.

הקונגרס הכללי השמיני של תנועת פת"ח הדגיש את נאמנותו לעקרונות הלאומיים הפלסטיניים ובמיוחד זכות ההגדרה העצמית וזכות השיבה והקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967, עם בירתה ירושלים, והדגיש את סיום הכיבוש וההתנחלות, וכי המאבק בכל צורותיו הוא זכות חוקית שמובטחת על ידי החוקים וההסכמים הבין-לאומיים, והעם הפלסטיני בוחר את הצורה והאמצעים שיתאימו למטרות השחרור ולסיום הכיבוש במסגרת תפיסת פנים לאומית אחודה המג׳שמת את המטרה הלאומית של פלסטין, שפורסמה על חיזוק ההתנגדות העממית והעבודה הפוליטית והדיפלומטית לסיום הפילוג ולמימוש האחדות הלאומית, ודחתה את ההפרדה בין רצועת עזה לגדה המערבית וגם בין מחנות הפליטים בגדה, והגנה על האסירים והחללים והבטחת זכויותיהם, ועוד סעיפים שבקפיצה חשיבותם אינם פחותים מאלה של קודמיהם.

התוכנית שהוכרזה בידי הקונגרס השמיני של התנועה היא ממדית לחובקה, אך עם הבדל גדול בין התיאוריה ליישום, נכון שתנועת פת"ח היא תנועה לאומית, ומאגדת פלסטינים מכל הזרמים והמעמדות, ודוחה את הקיצוניות הפוליטית או הכתתית או האזורית או השבטית או המשפחתית, אך המציאות של התנועה הנוכחית ואחרי כחצי שעה של זמן מהשקתה, שונה הרבה מהשיטה והיישום, ואפילו מהאסטרטגיה שהייתה בהחלטה מאז העברת התנועה, שכן המנהיגים שלה מבססים את המשטר שלהם על התגברות וקניית נאמנויות, מה שסוגר את כל האפשרויות לעתיד ברור לקמת תחייה פת"חית אמיתית שמקפידה על העקרונות הלאומיים, ואוספת את כל הפתחואים תחת הכיסוי של פת"ח שהכרתנו, נכון שיש התפתחויות מקומיות, אזוריות ובין-לאומיות שמחייבות אותה להתאים את עצמה לכך, אך מבלי להפר את העקרונות הלאומיים, היום היא חסרה ביכולת לאחד את העם הפלסטיני, ולעיתים הכניסה שלה לשלטון והדיכוי של התחייבויות השלטון עליה, גרמה לה לשלם מחיר כבד על מעמדה הפוחת.

המנהיגות הפתחואית הנוכחית והשולטת בהחלטת פת"ח, אינה לקחה על עצמה ללמוד את השיעורים מהניסיון הקודם שדחף אותה ליפול לתהום, וחודשיים קופצים למי שיכולים ליפול בה, ואולי הפסדים בבחירות הלחקת 2006 הם הדוגמה המובהקת לחוסר האסטרטגיה הארגונית האחודה של התנועה, שכן האתגרים הקיימים והארגוניים המפריעים הם מאוד עמוקים ומזוקפים הרבה, הקונפליקטים הפנימיים והפיצול הפתחואי וחוסר נכונותם של רבים מהמנהיגים והקודרים מהעידן הזהב למהפכה להשתתף במסגרות שלה, מסבכים את משבריה, ומה שמאמן את המים העכורים הוא התוצאות מהקונגרס השמיני האחרון של התנועה, שהן תוצאה מהכניסות שלא התייחסות לסדר הארגוני הנכון, והדיונים על הלגיטימיות והמנהיגות שהלהט תמבה לאחר שהשתתף בנו בנה של הנשיא אבו מאזן (יאסר עבאס) בוועדה המרכזית, רבים מהכוחות הפתחואיים רואים בזה שאינו עונה לדחיית התנועה ואינו מייצג את כוח התנועה הפתחואית, וזה שיבצע את ההזדהרות של המקרים הפלסטינית כולה.

ומכאן עולה הצורך באסטרטגיה ארגונית פת"חית לאומית ברורה אחת, שתערוך את תפקיד המוסדות והמסגרות של התנועה בתוכם ובתפוצה, ותאיץ את תפקידה החיוני והמנהיגותי של התנועה, שתיווצר ממנה אמצעים תקשורתיים אחודים, שבו הקשר בין האסטרטגיה לקצב של אחדות = ורשות במשמעותם, כי הקצב האחוד הוא אמצעי הבעה ליסוד האסטרטגי ביצועי ושדה בתנועה, אך לא ניתן לסיים לבד, אין צורך שיהיה עשיה בעבודה והישגים על ההשתלה הקיימת אשר נגזרות מאסטרטגיה ארגונית אחודה שנבחרה על ידי כל מסגרות התנועה, וניתן לומר כי הקצב האחוד הוא הלב במובנים בעוד שהאסטרטגיה הארגונית האחודה היא הגוף, וללא אימוץ אסטרטגיה ארגונית האחודה, לא תהיה תועלת כתבה לתקשורת אחודה, והיא תשאר מפוזרת ושברירית שחסרה את ההכרה שמשצרר הכוח הלאומי בתנועה, ולא תהיה לה לגיטימציה ארגונית פת"חית.