עד שנקבע את עמדת האוהל

"לאן אתה הולך בני? לבית הספר, ומה אתה לומד שם? קריאה וחשבון ולימודים אחרים"  "ראש ראש  בית הבית".

מתוך רגשות כאב, ומה שעובר על כך מתוך דחף זהירות וקנאה, החלטתי להגיב להזמנה שקיבלתי בדואר האלקטרוני להשתתף בפגישה דרך הרשת "זום" תחת הכותרת (חינוך والتعليم בצל מלחמות ומשברים), שהוזמנה על ידי אחד המוסדות הפעילים בתחום הזה.

ואני כשאני מתכונן ומכין את עצמי להשתתפות, קפץ לראשי מהבאים :- 

•    כמה חטאים עשינו בידינו כלפי מערכת החינוך וההוראה המיועדת בבתי הספר שלנו, וכולנו, במודע או שלא במודע, מחזיקים בטענה "מי שהתאמץ והצליח, לו שתי שכר, ומי שהתאמץ וטעה, לו שכר ההתמדה" (היא הייתה הראשונה; כאשר הכנסנו את בתי הספר לתוך ההתקוממות של 1987 ומה שיצא מזה מהשלכות שליליות, בשני המובנים ההתנהגותית וההישגים האקדמיים), ומיד לאחר מכן פנינו אליו, דרך קמפיין החינוך الشعبي, שהחל בשנה באמצע מרץ 1988 ובצמח עם תחילת אביב 1988 להתפשט לכל רחבי המולדת הכבושה.

•    מאחת מהחטאים הללו, ומכיוון שהחלה עבודת משרד החינוך וההשכלה הגבוהה הפלסטיני, הייתה העדפה על בסיס החברות הארגונית ולא המקצועית במינוי העובדים במשרד, (כמובן בלי הכללה), דבר שגרם למקרים רבים של ליקויים שהופיעו במשך תקופות משתנות, במינויים של עובדים שאינם מתאימים לתפקידים רגישים, עם שמות תפקידים רבים דומים במטלות ובתיאור התפקיד, דבר שהשפיע לרעה על איכות הפלט החינוכי.

•    כאשר התחלנו לקבוע ולסדר את התוכניות הלימודיות שלנו (אני אומר זאת ברשלנות),                                        שכחנו את היסודות והערכים ואת העקרונות הבסיסיים במערכת החינוך וההוראה כהבטחת הביטחון הלאומי בכל חברה אנושית, כפי שהוזכר בחזון המחנך אדם המנוח חלים אלסקה, אשר הוזכר לעיל, מתבטא בתפקיד ובתפקוד של בית הספר לא כמקלט טקסטיל, אלא כסביבה לאינטראקציה חברתית, שעוברת מהראש האחד לכל הראשים ובין הבית האחד לכל הבתים, מתוך דאגה על העיקרון של השותפות האחראית והבטחת חופש החשיבה והביטוי בתהליך החינוכי-לימודי דרך קיומו של חינוך אינטראקטיבי בין כל החברות במשולש החינוכי.

•    השתלט וירוס "האני" עם מלווי העבודה אצל חלקם, להוציא את האחר הפלסטיני, חושבים שאם הוא יתפוס ספר על נושא ההזמנה לפגישה הנזכרת קודם לכן, ויחייב את הסטודנטים לרכוש אותו, בהתחשב בכך שהוא דרישת אחד הקורסים ללימודים מתקדמים באחת האוניברסיטאות, או לדעת חלקם שהם החזיקו על פיסת מדע וידע לאחר שהשיגו תעודת דוקטור או תואר שני, מבלי שהבינו שהקיים בשדה ומה שנדרש מהמציאות הקשה עולה על הידע התיאורטי וזיכרון התיאוריות שנעלו על הזמן

•    חסר השיטה להערכה והצורך בהערכה לא רק על פני הגוף הרשמי האחראי, אלא בכל המוסדות החינוכיים על כל שמותיהם ודרגותיהם החינוכיות, עדות לכך היא עשרות שנים שכבר עברו ואנחנו נפגשים, לא כדי להתקדם, אלא להתלונן ולהתלונן, וברוב המקרים כדי להמשך בפעולה התיאורטית המסורתית בפיתוח חינוכי המתיימר. כאן יש להדגיש אירוע בלתי צפוי בפגישה הזו, שבה אחד מהם שקדים למעלה מעשרים שנה, והוא על כסא האחראיות וקבלת ההחלטות, התבקש לזרוק את האשמה והביקורת שלא הותרה, על מהקיים בתוכניות ובשיטות החינוכיות לימודיות, מראה את עצמו כמומחה ויועץ מצטיין, כאן שאלה אותו אחת מהמשתתפות, מה עשית במהלך הימצאותך הרשמית? כמה פעמים פעלת בסגנון של דיכוי והעדפה כשאותה יוזמה חינוכית איכותית הגיעה אליך!!!

•    לצערי הרב, ובגלל סיבות רבות, שיטה העמקת ההשתתפות החלה בין כמה ממוסדות ההשכלה הגבוהה ובין החברה המקומית שבה הם פועלים, והמקרים המצביעים על האבטלה המפושטת בקרב הבוגרים, וקבלת המצב של ניטרליות במהלך הקרב שמתוכנן כיום המייצגת בלחצים על "להאיר את החינוך מבחינת השארת יסודות החינוך האמיתי מבוסס ערכים ומוסריים, והבאת מדעים וערכים זרים למציאות בה אנו חיים, כמו כל מה שנזכר, פעל ליצירת שטח פורה לסגנון ההעתקה והיישום ללא בדיקה לגבי עד כמה החלופה הזו מתאימה למציאות שלנו, ואולי זה מה שמסביר את המקרים של ההתנכרות שהסטודנטיות סובלות מהם במוסדות החינוך הנוכחיים, תנועות הסטודנטיות הללו שהתרגלנו אליהן בהובלת העבודה הלאומית ומה שהיה קצוות שנות השבעים והשמונים של המאה שעברה רחוק מאוד, ולא לדבר על מה שאנו עדים לו מתחרות דרך כלי התקשורת בין מוסדות ההשכלה הגבוהה הללו ומקרים של התפוצה המוגזמת בענפי למדאות באוניברסיטאות מסוימות באותו אזור גיאוגרפי, כאילו העניין הפך את החינוך האוניברסיטאי אצל חלק מהמוסדות הללו למוצר יותר משהוא שליח!!!

•    אין ספק שמשרד החינוך וההשכלה הגבוהה עוסקת, ובכל מה שיש לה מה יכולות ורעיונות, לפצות את התלמידים על הלימוד שהולך לאיבוד בצל מצב החירום, דרך המעבר לחינוך מרחוק, וכאן אנו שואלים האם הוכשרו גופי ההוראה והניהול כיצד לנהל את תהליך הלמידה מרחוק, והאם סיפקנו להם את האמצעים החינוכיים המוצעים לשמירה על מרב הערכים החינוכיים שהננו!! למה לא מתואם עם  המשרדים הנוגעים (תרבות, תיירות, המרכז העליון לספורט ולנוער, פיתוח חברתי, נשים..., וכן הארגונים الشعبية ומוסדות החברה האזרחית להיכנס בניהול וביצוע החינוך מרחוק, במיוחד שכנת הגדרות מהסוג הזה דורשות את המכשירים הנדרשים והמרחב בבית, לא לדבר על הצורך לפעמים להקדיש את הזמן של ההורים כאשר הסטודנט חדש והילדות בגילאים צעירים. אם יתואם את מה שנאמר לעיל, אנו מבטיחים, לא רק לפצות על מרב מהחינוך והלימוד האבוד, אלא דרך חלוקת המשימות והאחריות נוכל לצאת ממעגל ההאשמה "לעבוד כדי להוריד את העול", ולא לשמור על הלומד כנפגע מהניסיון, אחרי שזרקנו אותו והמחנך/ה לגל הים המתרופף וביקשנו מהם ללמוד לשחות כאשר הם חסרים את הבנה בבסיסי השחייה!!!  

•    כפי שציין הסקאקיני בחזונו, "שיעורים אחרים", ועל כן אני מציע, ולא מתוך טענה שיש חוסר בתפקיד הגורמים הרשמיים האחראים-  כפי שזה ניסיון לקחת בחשבון את ההבדלים האישיים (מנטליים, רגשיים, כלכליים וחברתיים ופסיכולוגיים...) אנו מציעים להקים צוותי עבודה לא إعداد:

-    מדריך עבודה לכל מקצוע לימוד הכולל פעילויות ופעולות חינוכיות לימודיות שתואמות לחיזוק הלמידה העצמית ולעידוד החשיבה היצירתית המורכבת, ולהתחיל להעניק סגנון למידה עצמי, שלא לדבר על האפשרויות להציע הזדמנויות פרקטיות כדי להילחם בניסיונות לעוות ולסלף את התוכנית הלימודית הקיימת

-    מדריך עבודה והנחיה לתלמיד ולמשפחה כיצד להשקיע את הכוח הטמון בו ובזמן שלו בכל הזדמנות שתוכל להגדיל את ההערכה והאמון בעצמם ולהגביר את השותפות האחראית לכיוון החירות לאור התלות הנואשת שהפכה באצבע על החברה שלנו כשאנו מתכננים לייבא הכל מהחוץ, משאירים את הארץ נתונה להשפלה על ידי השוטים ומדכאים את עצמנו במצב שהגענו אליו: מושא אנושי ולא פועלים כפי שהיינו.

-    יש להקפיד על הכיוונים של המדיה החברתית לכיוונים טובים ולא רע.

-    אנו לא רק מקווים, אלא דורשים להעריך ולבחון את תפקיד הארגונים המוסדיים של العاملות בחינוך וההוראה, כי אנחנו בשלב מלחמה שמטרתה העיקרית היא לנקות את כוחה של ענייננו העדין, ולכן יש להבטיח "שנחיה או לא להיות" במצב הזה ובמעמד העתידי.